עידן הרשתות החברתיות מגדיל מאוד את כמות האינטראקציות הבין-אישיות שאנחנו מקיימים.
אמנם האינטראקציות האלה הן 'וירטואליות' אך לפחות בתחום אחד יש להן השפעה מאוד נוכחת – לשון הרע.
מה זה, בעצם, לשון הרע?
התופעה שאנו מכירים בתור "לשון הרע" עתיקה כמו ההיסטוריה האנושית.
בני אדם הם יצורים חברתיים והדיבור והשפה שלנו, שמשמשים אותנו לתקשר ולבנות קשרים, יכולים לשמש גם נשק שיכול לפגוע ולהכפיש.
כבר במשפט הרומי היה ניתן לתבוע דיבה מאדם שדיבר סרה באדם אחר, והכלל הזה התגלגל גם לכל שיטת משפט מודרנית. המשפט הישראלי מתבסס על חוק לשון הרע שנחקק בשנת 1965.
על פי החוק, פרסום מוגדר לשון הרע כאשר מתקיים אחד מארבעה מקרים:
• השפלת אדם (או תאגיד) והפיכתו מושא לבוז ולעג.
• ביזוי אדם בשל מעשים המיוחסים לו.
• פרסום הפוגע באדם ובמשרתו ועיסוקו המקצועי
• ביזוי אדם בשל מוצאו, דתו, מגדרו או זהותו המינית
שימו לב שהחוק עצמו אינו מבדיל בין פרסום שהוצג כעובדה לפרסום שהוצג כדעה, אך לפרט זה עשויה להיות משמעות גדולה כאשר זה מגיע להגנה בבית משפט.
החוק מאפשר תביעה של עד 140 אלף שקל על כל פרסום לשון רע ללא הוכחת נזק.
הפרט הזה חשוב כי בשונה מתביעת נזיקין רגילה, בה הפיצוי נקבע על פי הנזק שנגרם לתובע, במקרה של תביעת לשון הרע, הנחת המוצא של המחוקק היא שכל פגיעה בשמו הטוב של אדם או עסק מקפלת בתוכה נזק.
כך שמספיק שבית המשפט מצא שפרסום מסוים מהווה עבירה על חוק לשון הרע בשביל לפסוק פיצוי עד לסכום זה.
המחוקק מאפשר לתבוע גם על סכומים גבוהים יותר, אך במקרים אלו נדרשת הוכחת נזק מצד התובע.
הרשת הפכה את התופעה לשיטפון
כפי שהזכרנו בפתיחה, עידן הרשתות החברתיות הפך את תופעת לשון הרע לשיטפון של ממש במקרי לשון הרע.
האופי המיידי והוויראלי של הרשת, האימפולסיביות והזמינות של הרשתות החברתיות, מביא לכך שכל פוסט בפייסבוק ו/או ציוץ בטוויטר ו/או פוסט באינסטגרם הוא בעל פוטנציאל נפיץ.
העובדה שכולם נמצאים בזירה הזו ושבשונה מפרסום בכתב, הפרסום ברשת הוא מיידי ופעמים רבות נעשה ללא שיקול דעת תוך כדי להט הדיון, מסבכת את המצב. אבל אסור להתבלבל, העובדה שהתופעה הזו נפוצה לא מסירה מאיש אחריות. אם בעבר בתי המשפט לא ייחסו חשיבות גדולה למתחולל ברשתות החברתיות, היום כבר מקובלת העמדה שכל פרסום ברשת ואפילו תגובה בדיון ו/או כתגובה לפוסט מהווים עילה לתביעת לשון הרע והאחריות לעיתים חורגת ממי שכתב את התגובה וכוללת גם האכסניה (משמע, את מפרסם הפוסט).
כך, למשל, פסק לאחרונה בית המשפט וחייב מנהל של קבוצה בפייסבוק לשלם פיצויי לשון הרע על כך שלא הסיר פוסט מכפיש ואיפשר העלאה מחודשת שלו, למרות שאת הפוסט עצמו כתב צד שלישי.
אם גם אתם נפגעתם מפרסום מכפיש או שמצאתם את עצמכם בצד הנתבע, ממליצה לפנות לייעוץ משפטי.
עו”ד שרית קרן הינה עורכת דין מזה עשר שנים. לפני יציאתה לעצמאות, עבדה במשרד עורכי דין מוביל ומוכר במשך 4 שנים. הקימה את העסק שלה כעצמאית בשנת 2014.עו"ד קרן מתמחה ובעלת ידע וניסיון רב בליווי חברות, ייצוג בבתי משפט – ליטיגציה – אזרחית מסחרית, דיני אינטרנט, לשון הרע ודיני תיירות.
