שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע הטיל במעמד צד אחד עיקולים זמניים על נכסי העמותה "רפואה וישועה" וחברת אם.סי.איי.אם.אר.סי, זאת להבטחת סכום התביעה בסך של כ-16 מיליון שקלים שהגישה נגדן המדינה. זאת, לאחר שהנתבעות, כך לטענת המדינה, הפרו את התחייבויותיהן כלפיה, ויצרו מצב בו מיליוני שקלים של כספי הציבור שניתנו לטובת אינטרס ציבורי, מצאו את עצמם בחשבונותיהם הפרטיים של המשיבות, במקום לשרת את האינטרסים הציבוריים לשמם נועדו.
המדינה הגישה בשם משרד הבריאות, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, תביעה נגד "עמותת רפואה וישועה- אגודת ביקור חולים דחסידי גור בארץ ישראל" וחברת אם.סי.איי.אם.אר.סי. אחזקות 2014 בע"מ, במסגרתה ביקשה לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, להשיב לקופה הציבורית סכום מצטבר של למעלה מ-16 מיליון שקלים בגין הפרת התחייבויות כלפיה. זאת לאחר שהכספים הועברו לעמותה לשם הקמה והפעלת מרכז למתן שירותי רפואה מיידיים בעיר אשדוד- מרכז אשר לא הוקם ועד היום עומד במיקום מרכזי בעיר אשדוד.
על פי התביעה, העמותה לא קיימה את התחייבויותיה, לא השלימה את בניית המרכז הרפואי ולא הפעילה אותו ולבסוף אף מכרה את המקרקעין ואת המבנה שהחלה להקים בו לחברת אם.סי.איי.אם.אר.סי. אחזקות 2014 בע"מ – תמורת סכום של 57,150,000 שקלים. זאת ללא ידיעת משרד הבריאות, תוך גריפת רווחים לכיסה שלא כדין, ואף על פי כן היא ממשיכה להחזיק בכספי התמיכה ומסרבת להשיבם לקופת המדינה.
תחילת הפרשה בשנת 2007, אז פורסמו מבחני תמיכה להקמת מרכז לשירותי רפואה מיידים בעיר אשדוד, שמטרתם היתה נתינת מענה זמני לצרכי תושבי אשדוד עד להקמת בית חולים קבוע בעיר. במסגרת זו, התקשרה העמותה בהסכם תמיכה עם משרד הבריאות וקיבלה סכום של 9.6 מיליון שקלים.
זאת, תוך שהיא מתחייבת להקים את המרכז הרפואי עד לסוף שנת 2008, ולהפעילו במשך 10 שנים או עד שיפתחו שעריו של בית חולים קבוע בעיר. העמותה, שאמנם החלה בהקמת המבנה של המרכז הרפואי, לא עמדה בהתחייבותה להשלימו ולהתחיל בהפעלתו במועד שנקבע ואף לא בכל מועד אחר.
במהלך השנים שחלפו ממועד החתימה על הסכם התמיכה, העמותה המשיכה לטעון כי היא עושה מאמצים לעמוד בהתחייבויותיה, ומעת לעת ביקשה ארכות נוספות, אך בפועל- לא רק שהמבנה לא הושלם אלא העמותה אף הגדילה לעשות ובשנת 2014 מכרה כאמור את המקרקעין ואת הנכס שהחלה להקים בו לידי צד שלישי תמורת סכום של 57,150,000 שקלים, וזאת ללא ידיעת משרד הבריאות.
במסגרת הסכם המכר בין העמותה לחברה הרוכשת, התחייבה החברה הרוכשת להקים את המרכז הרפואי, בהתאם לתנאי ההסכם שנחתם בין המדינה לעמותה. אלא שגם החברה הרוכשת לא השלימה את בניית המרכז הרפואי ובכך הפרה גם היא את ההתחייבות שקיבלה על עצמה.
בשנת 2017, פנתה המדינה לעמותה וביקשה את השבת כספי התמיכה. בתגובה, הגישה העמותה, באמצעות באי כוחה, טיעונים בכתב לעניין הדרישה בגדרם העמותה לא התכחשה למחויבות שלה להשלמת הקמת המרכז הרפואי ולהפעלתו במשך 10 שנים, וטענה, בין היתר, כי היא מכרה את הנכס לצד שלישי על מנת שזה ישלים את המרכז ויפעילו כאמור בהתחייבות העמותה כלפי משרד הבריאות.
אלא שבפועל, החברה הרוכשת מחזיקה היום בנכס שבו הושקעו 9.6 מיליון שקלים מכספי הציבור, בניגוד לתקנות ולהסכם שמכוחם ובמסגרתם ניתנו הכספים מלכתחילה, ומבלי שניתנה למדינה עבורם כל תמורה. במסגרת כתב התביעה, מבקשת המדינה כאמור מבית המשפט לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, להשיב או לפצות את המדינה בסכום מצטבר של 16 מיליון שקלים.
בכתב התביעה צוין, כי "במכירת המקרקעין העמותה למעשה סתמה את הגולל על אפשרותה לקיים את התחייבויותיה בהסכם ההקמה, תוך שהיא גורפת, שלא כדין, הון עתק לכיסה. ואף על פי כן- בעזות מצח, העמותה ממשיכה להחזיק בכספי התמיכה וממאנת להשיבם לקופת המדינה".
בנוסף, ביקשה המדינה מבית המשפט להטיל על הנכסים, הזכויות וכספי הנתבעות צווי עיקול זמניים, זאת להבטחת סכום התביעה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. בית המשפט כאמור נעתר לבקשה והטיל צווי עיקול זמניים על נכסי הנתבעות.
