שופטת בית משפט השלום בפתח תקווה מרב גרינברג, גזרה 26 חודשי מאסר על בנימין ברשישת ו-20 חודשי מאסר על עופר סלע אשר הורשעו על פי הודאתם בפרסום תועבה ובו דמותו של קטין, שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה. השניים הורשעו בכך שהקימו מיזם ריאליטי בו הציבו מצלמות בבתים בהם צפו אנשים תמורת כסף בקטינים מקיימים אקטים מיניים. השופטת גרינברג הורתה לשניים לשלם קנס של 5,000 שקלים וכן לתת פיצוי לאחת הנערות בסכום 50 אלף שקלים.
תחילת הפרשה בשנת 2014, אז הקימו הנאשמים מיזם עסקי, אתר ריאליטי חדשני, דרכו ניתן לצפות בשידור חי באמצעות מצלמות, בנעשה בביתן של משפחות ישראליות שונות. המיזם, שהחל בצילום זוגות ומשפחות בגבולות החוק, הדרדר, עבור בצע כסף, להפעלת אתר פורנוגרפיה בהשתתפות קטינים בני משפחה.
השידורים, כך נטען בכתב האישום שהוגש נגד השניים, כללו אקטים מיניים בין קטינים ומעשי פגיעה מינית וגילוי עריות. הנאשמים לא הסתפקו בכך, הם ערכו התכנים לסרטונים, יצרו לקטים והעלו אותם למכירה באתר. פעילותם הופסקה רק לאחר מעצרם.
כך, נטען כי הנאשמים הציעו לגולשים לרכוש מנויים לתכנים שונים באתר, צפייה בכל תכני האתר, צפייה בכל המצלמות המשדרות, לרבות חדרי השינה של הקטינים וחדר המקלחת, צפיית וידאו VOD והורדת תמונות של חלק מדיירי הבית.
המנוי הוצע לתקופות זמן קצובות (מנוי ליומיים, שבוע או מנוי חודשי) בעבור תשלום. עוד הציעו לגולשים מזדמנים באתר, צפייה ישירה בחינם לפרק זמן מוגבל ולמצלמה מסוימת. במהלך תקופת ההפעלה, כך לפי האישום, מכרו הנאשמים מעל 6,900 מנויים בסכום כולל של לפחות 140 אלף דולר.
בכתב האישום נטען כי במסגרת הפעלת המיזם, נהגו הנאשמים לקבל החלטות בצוותא וחילקו ביניהם את העבודה כך שברשישת ניהל את הקשר השוטף מול המשפחות שתועדו באמצעות המצלמות המותקנות בבתיהן, לעיתים בסיוע סלע וכן נהג לצפות בתכנים המשודרים.
תפקידו של סלע היה לצפות בחומרים המצולמים ולהעתיק למחשבו תכנים שסבר שיהיה בהם עניין, בדגש על הקלטות של מצבים מיניים ואינטימיים. לצורך איתור משפחות למיזם, חילקו הנאשמים עלוני פרסומת ברחבי העיר אילת, והציעו תשלום חודשי של עד 10 אלף שקלים להתקנת מצלמות בביתן של משפחות בכפוף להסכמתן.
בגזר הדין ציינה השופטת גרינברג כי השניים הודו במסגרת הסדר טיעון, פרי הליך גישור ממושך, בכתב אישום מתוקן ונקודת המוצא בתיק היא, כי שני הנאשמים, עד להסתבכותם בתיק זה, ניהלו אורח חיים תקין, נעדרי עבר פלילי ואינם סובלים מסטייה מינית.
"מטעמים אלו", כתבה השופטת, "הובהר מלכתחילה שאינם זקוקים לטיפול המפחית מסוכנותם המינית, לראיה זו אכן נקבעה כנמוכה. הנאשמים הופנו, בהסכמת הצדדים, לתסקיר שירות מבחן, וכזכור, בתסקירים הראשונים לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית כלשהי. הנאשמים עצמם הבהירו לפני גורמי הטיפול כי הרקע לביצוע עבירות כלכלי ושללו כל כוונה מינית".
____________________________________________
