היכן עובר הגבול בין קללות רחוב והכפשות במהלך ריבים לבין הוצאת דיבה ושיימינג, מתי הקללה מהווה עילה לתביעת לשון הרע שניתן לקבל פיצוי בגינה?
"חיים ומוות ביד הלשון", אומר הפתגם ויש בכך אמת.
אנחנו נפגעים מדברים שאומרים לנו, זוכרים קללות וצעקות שספגנו בזמן מריבה, הרבה אחרי שהסתיימה.
לצד זאת, החיים במדינה דמוקרטית מאפשרים לנו חופש ביטוי רחב, שמתנגש פעמים רבות עם הפגיעה בנו כבני אדם.
חוק איסור לשון הרע, מאפשר לנו להגיש תביעה ולקבל פיצוי על עוול שנגרם לנו בשל דבריו של אדם אחר. החוק מגדיר את לשון הרע כדבר שפרסומו "עלול להשפיל ולבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".
אם הפיצו עליכם פוסט מכפיש בפייסבוק, אם פרסמו אודותיכם שקר בעיתון ואפילו אם קיללו אתכם בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית, יש לכם זכות לתבוע פיצוי. שכן, לפי חוק לשון הרע, אחד התנאים להגשת התביעה הוא פרסומם של הדברים המכפישים.
אולם מה קורה במצב אחר, שבו הושפלת על ידי אדם אחר ברחוב או שמא קילל אותך , האם גם כאן מדובר בעילה לתביעה? האם גם כאן אתם זכאים לפיצוי על פי החוק?
כל מקרה לגופו
בתי המשפט לא ממהרים לקבוע פיצויים בגין לשון הרע במקרים של קללות ומריבות רחוב.
אולם כל מקרה לגופו, ובית המשפט יבחן בעיניים אובייקטיביות מה מידת השפעת הפרסום הדיבתי בעיני הקהל הרחב על האדם שנפגע.
במקרה שנידון בבית משפט השלום בטבריה, נדחתה לאחרונה תביעת לשון הרע, אותה הגיש עורך דין תושב הצפון נגד אדם שדיבר עליו סרה וקילל אותו במקום ציבורי.
בית המשפט קבע כי קללות, אף שנאמרו במקום ציבורי, אינן מהוות לשון הרע.
"ישנה פסיקה ענפה בנושא הקללות", נכתב בפסק הדין, "אשר קובעת כי כשעסקינן בגידופים וקללות רחוב אשר, למרבה הצער, שכחיות בחיי היומיום ואין מקום לראות בהן לשון הרע. אין ספק כי התבטאויות הנתבע הינן קשות ובוטות ובשפה לא יפה ויש לפסול אותן מכל וכל, אבל לא מצאתי כי יש בהן משום לשון הרע".
במקרה אחר שנידון בבית המשפט, נתבע אדם שכינה אחרת "שטן" במהלך קריאת הספד בלוויה, בנוכחות כל באי הלוויה. בית משפט השלום בראשון לציון פסק לטובת התובעת והתובע חויב בפיצוי של 10 אלף שקל. השופט, אורן שוורץ, קבע במקרה זה כי "הקללה" כלפי האישה נאמרה בנוכחות רבים ומשכך מתקיים יסוד הפרסום.
בפסק הדין בחן בית המשפט גם האם הקריאה עלתה כדי לשון הרע ומסקנתו הייתה חיובית.
לפי פסק הדין, אף שהדברים נאמרו בשעת צערו של הנתבע ומתוך סערת רגשות, קריאותיו עלו כדי לשון הרע. "המלים: 'את שטן'", כך לפי פסק הדין, "שידרו לנוכחים קונוטציה שלילית וקשה מאוד והיה בהם לבזות את התובעת ולהשפילה.
היה זה עת ביקשה לקבל הכרה בפועלה שלה ושל יתר בני המשפחה, בכל הנוגע לטיפול במנוחה. מכאן עוצמת הפגיעה בתובעת".
במקרה אחר, תבע מנהל מרשות האוכלוסין פעיל חברתי שצעק במסדרונות בית המשפט את המילים "אייכמן" ו"רוצח".
בית משפט השלום בתל אביב פסק כי אכן מדובר בהוצאת לשון הרע ופסק פיצויים בגובה 15 אלף שקל, לצד הוצאות משפט. השופט עדי הדר, קבע במקרה זה כי לדברים שנאמרו היו עדים רבים, כל השוהים במסדרון, ולכן יש בדברים משום "פרסום".
אנחנו רואים כי בית המשפט אינו קובע חד משמעית כי קללות והכפשות הנאמרות ברחוב או במקום ציבורי מהוות באופן אוטומטי לשון הרע והוצאת דיבה.
נכון שהדברים הנאמרים עונים על תנאי אחד מבני שני התנאים ההכרחיים להתגבשות תביעת לשון הרע – אמירת דברים לצורך ביזויו של האדם.
אולם, הדברים שנאמרו – הקללות וההכפשות צריכים לענות על תנאי נוסף הכרחי והוא – פרסום. במידה והדברים פורסמו בקבוצת וואטסאפ, ברשתות החברתיות או באמצעי התקשורת קל יותר להוכיח כי ניתן לדברים פרסום, אולם ברחוב – ההוכחה קשה יותר. ב
מידה ותצליחו להוכיח את "הפרסום", תוכלו לקבל פיצוי עבור הפגיעה בכם.
לכן כדאי, בטרם תפנו לבית המשפט בהגשת תביעה על קללות רחוב, כי תתייעצו עם עורך דין המתמחה בתביעות לשון הרע.
רק עורך דין בקיא ומיומן בנושא ידע להנחות אתכם אם יש עילה לתביעתכם. פנייה לעורך דין עשויה לחסוך לכם תהליך ארוך, יקר ומסורבל ומנגד להוביל אתכם להגשת תביעה שגם תתקבל בבית המשפט.
