דיין בבית הדין לממונות בירושלים, הגיש לבית משפט השלום בעיר תביעה בסך 100 אלף שקלים, בגין לשון הרע, נגד המחותן שלו לשעבר, שלטענתו במהלך הליך הגרושים בין בנו לבתו של הנתבע, האחרון השפיל וגידף אותו מול אנשים באמצע הרחוב ללא כל התגרות מצדו.
על פי התביעה, במסגרת הליך הגירושין שבין בנו של התובע לבתו של הנתבע, נקבעו הסדרי ראיה זמניים במסגרתם נקבע כי בנו יאסוף את ילדיו הקטינים מבית הוריה של אשתו לשעבר. התובע, דרך קבע, היה מתלווה לבנו לשם איסוף הילדים.
אולם, לפי התביעה, לפני כשנה כאשר השניים הגיע והמתינו מחוץ לרכבם בחניה הסמוכה לבית הנתבע, הגיע זה עם הנכדים, התקרב לעבר התובע כשהוא צורח לעברם צרחות אימים: ״אתם חיות אדם״, ״היית חיה ונשארת חיה״, ״יימח שמכם", ״חבל שהקדוש ברוך הוא הביא אותך לעולם״.
כל זאת, נטען, נאמר לעיני העוברים והשבים ברחוב ולעיני נכדי התובע. "התובע יטען", נכתב בתביעה, "כי הדברים הקשים שהטיח בו הנתבע בו בפרהסיה גרמו לו לדפיקות לב מואצות לחולשה ורעד של ממש ולתשישות פיסית למספר ימים. הכל מכח אותו ביזוי מרושע שנעשה על ידי הנתבע והכל כאמור- בכוונת מכוון".
בתביעה מציין הדיין כי ברגעים אלו בהם נאמרו הדברים הקשים, חש "בגופו ממש את משמעות אמירת חז״ל – 'הלבנת פנים'", והבין לראשונה בחייו את "עוצמתה ההרסנית של העלבה ופגיעה בשמו של אדם".
עוד הדגיש התובע כי במקרה דנן מדובר במסכת של השתלחויות חד-צדדיות, קשות ובוטות שהטיח הנתבע בתובע, ואין מדובר בהטחות הדדיות. תובע, כך נכתב, ספג עלבונו ולא ענה אף לא במילה אחת לנתבע ולא הייתה בל התגרות מצד התובע.
"נדגיש", נכתב עוד בתביעה, "כי בעלי הדין בנדון הנם חרדים וכי עסקינן בקהילה בה אמירות מעין אלו שנאמרו כלפי דיין מוכר אשר שמו הולך לפניו, 'פורשות כנפיים' מהרה כך שספק רב אם ניתן יהיה לתקן את הפגיעה בשמו של התובע שכן הדבר דומה לאיסוף חלקיקי אבק שפוזרו ברוח פרצים".
עוד נכתב: "התובע יטען כי הדברים לא נאמרו בתוך חדר סגור אלא ברחוב בשעת צהריים שעה שעוברים ושבים גודשים את המקום, וכאשר הוא מבקש להעביר את דברי הבלע היוצאים מפיו בצורה הפומבית ביותר האפשרית, והכל במטרה אחת ברורה והיא להכפיש את שמו של התובע ושל בנו. עוד יטען התובע כי על ביהמ״ש הנכבד, באמצעות פסק דינו, להוקיע מעשים כמות אלו אשר בוצעו ע״י הנתבע, ולמנוע הישנות מקרים מסוג זה – בבחינת 'למען יראו וייראו'".
