שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שרה שדיאור, קיבלה את תביעתה של אירנה דשבסקי, מסורבת עליה ואסירת ציון וקבעה כי מדינת ישראל תשלם לה עשרות אלפי שקלים פיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורים, לצד תשלומי רווחה נוספים.
"קיימות נסיבות חמורות של הפרת חובות נאמנות, תום לב והגינות מטעם המדינה כלפי התובעת", נכתב בפסק הדין.
התובעת מסורבת עליה ואסירת ציון, מדריכה במשרד החינוך לבתי ספר ברוסיה, ביקשה מבית הדין, להכרה בשנת תשע"א כשנת עבודה המזכה בשכר מלא, וכן לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע. המדריכה אף תבעה הפרשה לקרן השתלמות באותה שנה, טענה שנזנחה בהמשך.
לצד זאת, דרשה התובעת בתביעתה לקבלת סעדים הצהרתיים וכספיים נוספים וטענה כי היא זכאית לפנסיה תקציבית על בסיס כל תקופת עבודתה, לרבות תשע"א ולקבלת הפנסיה מידית משנת 2010.
מנגד, המדינה טענה כי התובעת הייתה מועסקת בחוזה לתקופה קצובה שהסתיימה זה מכבר וכי היא לא פוטרה.
לפי משרד החינוך, כמדריכה חלו עליה חוזרי הדרכה מכוחם לא חודשה העסקתה. על כן שנת תשע"א אינה נושאת זכויות לגמלה.
בכתב ההגנה נכתב עוד כי התובעת אינה מועסקת כיום במשרד החינוך וכי לא שובצה כמדריכה בשנת תשע"א מאחר ולא עבדה כמורה בהוראה בשליש משרה על פי חוזר מנכ"ל. עוד לפי המדינה בכתב ההגנה, לא קמה לתובעת זכות לפנסיה תקציבית כיום ורק בהגיעה לגיל פרישה תקבל גמלה על פי חוק.
השופטת שדיאור לא קיבלה את טענות המדינה וקיבלה ברובה את תביעת העובדת. בפסק הדין הדגישה השופטת כי קיימות נסיבות חמורות של הפרת חובות נאמנות, תום לב והגינות מטעם המדינה כלפי התובעת שהוכחו בהליך.
"בל נשכח", כך כתבה השופטת שדיאור, "כי מדובר באסירת ציון מסורבת עליה רבת פעלים למדינת ישראל, אשר לפי מחוקק חוק הגמלאות יש להתחשב בפועל כזה כ–'אסיר ציון'. ונזכיר כי חוק הגמלאות עצמו מצדיק ומחייב התייחסות בעניין השירות לאסיר ציון".
עוד נכתב בפסק הדין: "אף בעניין הסעד החלופי של פיצויי פיטורים ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, טענה המדינה כי התובעת לא פוטרה, לא עמדה בתנאי תשע"א והתנהלותה כמוה כוויתור על שיבוץ בהדרכה. מטעם זה לטענת המדינה אינה זכאית לפיצויי פיטורים. טענה זו אף היא נדחתה על ידנו לעיל מכל וכל, התובעת הוכיחה כי פוטרה בזילות ובחוסר התייחסות. עוד דחינו את טענת הנתבעת בהרחבה כי הישיבה עם הגב' נידם היוותה מעין שימוע".
