שופט בית משפט השלום באשקלון, עדו כפכפי, הורה לתושב עוטף עזה שבנה ממ"ד בתחום המשק של שכנו לסלק אותו ולהשיב את החזקה בשטח כאשר הוא נקי וריק מכל חפץ או אדם. כמו כן הוא חייב אותו בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 33 אלף שקלים. בשל המצב הביטחוני הסכים בית המשפט כי ההריסה תדחה לשנה הבאה. "שוכנעתי", כתב השופט בפסק הדין, "כי פלישת הממ"ד לשטח מהווה הפרעה של ממש למימוש במשק ומיצוי הזכויות בו".
התובעים הם בעלי זכויות בשטח במושב הממוקם בעוטף עזה. במהלך מדידה שערכו במקום בשנת 2013, הם גילו, כך לטענתם, כי שכניהם פולשים לתחום המשק שלהם לשטח בגודל של כ- 165 מ"ר בחלק הקדמי של המשק.
חלק מהפלישה, לפי התביעה, היא של ממ"ד שנבנה באופן שחלקו נמצא בתחום משק התובעים וכן קיימת פלישה, קטנה יחסית, של פינת בית הנתבעים, ושביל הבטון הסובב אותו. פניות התובעים לנתבעים נענו בהצעות פשרה שונות, לרבות הצעה ל"החלפת שטחים", ובהעדר הסכמה הוגשה התביעה.
לטענת התובעים הפלישה מקטינה את שטחם, פוגעת בפרטיותם ובהנאתם מהמקרקעין ומונעת את פיתוח המשק ואף מפריעה לשימוש בו ומעבר כלי רכב לעורף המשק. התובעים עתרו למתן צו לסילוק ידם של הנתבעים משטח הפלישה, להרוס את הבניה שבו, ולהשיב את החזקה בשטח לתובעים כשהוא נקי וריק מכל חפץ ואדם. התביעה כללה גם סעד כספי שנמחק וניתנה לתובעים רשות לפיצול סעדים.
השכנים הנתבעים מצידם טענו, כי הם בעלי הזכויות במשק משנות השישים של המאה הקודמת ומחזיקים בשטח שהתובעים מגדירים כ"שטח הפלישה" בהתאם להסכם בינם למושב, אשר לשיטתם קבע את הגבולות בין המשקים וסימן את הגבולות.
עוד נטען, כי הגדר בין המשקים קיימת מיום הקמת המושב והנתבעים לא פלשו, אלא בנו את הממ"ד בתוך השטח שסברו כי הוא חלק מנחלתם. נטען כי התובעים רכשו את הזכויות במשק השכן תוך ידיעה מלאה על המצב הקיים בשטח.
בסיכומים שהוגשו היו מוכנים הנתבעים להזיז את הגדר באופן שתחזור לגבול בין המשקים למעט הבנוי, וביקשו להימנע מהריסת הממ"ד וקצה הבית. לשיטתם, הריסת מבנים אלו אשר תופסים כ- 10 מ"ר ממשק התובעים, אינה מידתית וניתן להימנע מהריסתם. הם ביקשו לשקול פתרונות חלופיים אשר יפצו את התובעים על הפגיעה בקניינם.
השופט כפכפי, הורה על סילוק ידם של הנתבעים מהשטח, פרט לפינת הבית וקבע שגם לו ידע התובע על הפלישה והסכים לרכוש את המשק ולהתמודד עם הפולש, אין בכך בנסיבות העניין כדי למנוע בעדו מלדרוש סילוק יד.
"גם אם הבעלים הקודם של המשק השלים עם הפלישה", כך כתב השופט בפסק הדין, "אין הדבר מחייב את התובע ורשאי הוא לדרוש סילוק יד משטחו, בהתאם להוראות חוק המקרקעין".
השופט הוסיף: "שוכנעתי כי פלישת הממ"ד לשטחם מהווה הפרעה של ממש לשימוש במשק ומיצוי הזכויות בו. במהלך ניהול ההליך, השיגו הנתבעים קצת את הגדר, אולם עדיין תופסים שטח של כ- 70 מ"ר, ובתוכו הממ"ד ופינת הבית. הנתבעים לא הציגו טעמים המצדיקים להימנע מסילוק ידם והריסת הממ"ד. שונה המסקנה ביחס לפינת הבית".
________________
