שופטת בית משפט השלום בחדרה, הדסה אסיף, הורתה למשטרה לפצות בעשרת אלפים שקלים, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, את תושב השרון, אדם דתי שעוכב לחקירה בליל שבת בשל פוסט שכתב באינטרנט. השופטת אסיף קבעה כי "לא היה חשש מידי לשלום הציבור ולכן העיכוב בליל שבת היה מיותר".
המקרה, כך לפי התביעה שהוגשה, התרחש לפני מספר שנים. לאחר כניסת השבת, הגיעו שוטרים לביתו של התובע, הצמוד לבית כנסת, שבו התפללו באותה העת התובע, אביו וחברי קהילה אחרים. השוטרים הגיעו על מנת לעכב את התובע ולהביאו לתחנה לחקירה באזהרה.
אביו של התובע יצא אל השוטרים ולאחר דין בין הצדדים הסכימו השוטרים שהתובע יגיע באופן עצמאי לתחנת המשטרה. עוד סוכם שהתובע לא יתלווה אל השוטרים בנסיעה בניידת, אלא יגיע מאוחר יותר, ברגל, אל תחנת המשטרה, שמצויה במרחק של 10-15 דקות הליכה מביתו.
התובע אכן הגיע לתחנת המשטרה, נחקר באזהרה, נלקחו ממנו טביעות אצבע, דגימות ד.נ.א. והוא גם צולם. לאחר מכן הותר לו לעזוב את התחנה ולשוב לביתו. הוא לא נחקר שוב, ולאחר כמה שבועות נסגר התיק מחוסר ראיות. לטענת התובע, הוא נחקר באזהרה אודות פוסט שהעלה לרשת החברתית פייסבוק, מבלי שהפוסט הנטען הוצג לו. משלא הוצג לו הפוסט הנטען, החקירה ממילא הייתה עקרה ולא הייתה כל דחיפות לקיימה בעיצומה של השבת.
בנוסף, לטענת התובע, הוא שוחרר אמנם לביתו אך רק לאחר שחויב לתת דגימות ד.נ.א וטביעות אצבע, אף שהוא שומר שבת, ואף שהדבר נוגד את הנחיות המשטרה.
מנגד, הכחישה המדינה בכתב ההגנה את כל טענות התובע, כולל טענות לרשלנות בטיפול בו. לטענתה, מדיניות שיפוטית נכונה מחייבת להימנע מהטלת אחריות בנזיקין במקרים כגון זה נשוא התביעה.
לטענת המדינה, התובע מוכר כמקושר לפעילים קיצוניים ואלימים, ובהם "פעילי הר הבית". בכתב ההגנה צוין שבעבר נחקר התובע בחשד למעורבות בעבירות אלימות. עוד נטען, כי התובע כלל לא נעצר, ועל כן אין בסיס לטענה אודות מעצר שווא.
המדינה הוסיפה להגנתה כי נסיבות המקרה אינן מקנות לתובע זכות לפיצוי בגין חוק איסור לשון הרע והתובע הוא שהביא על עצמו את כל השתלשלות העניינים, בכך שפעל בניגוד לחוק, פרסם פרסומים הקוראים לאלימות והשתייך לארגונים הקוראים לאלימות.
לכן, כך לפי המדינה, יש לראות בתובע כמי שהסתכן מרצון ולחלופין כמי שיש לו אשם תורם, בשיעור של 100% וההתבטאות שלו היא שעוררה את החשש, לכך שבכוונתו לסכן את הציבור ממעשה מידי, מסוג המעשים המכונים לעתים "תג מחיר".
השופטת אסיף קיבלה לבסוף את טענת התובע, לפיה ההוראה להתייצב בשבת בתחנת המשטרה, כמו גם החקירה בשבת, צילומו ולקיחת דגימות ד.נ.א וטביעות אצבע, גרמו לו לחשש ולעוגמת נפש. בפסק הדין נמתחה ביקורת על המדינה שטענה כי התובע אשם בהתמשכות ההליכים בעניינו. לפי השופטת מדובר ב"טענה מקוממת וחסרת תום לב", מאחר והמדינה בעצמה היא שגרמה להתמשכות ההליכים.
יחד עם זאת החליטה השופטת על פיצוי נמוך, מאחר ומדובר היה בחקירה קצרה. "בקביעת סכום הפיצוי שמגיע לתובע", נכתב בפסק הדין, "יש לכן להתחשב בכך שלמרות הרשלנות בעצם ההחלטה לזמן את התובע לחקירה בשבת, השוטרים התנהלו מול התובע בכבוד וברגישות".
השופטת פירטה: "כאשר התברר להם שהוא שומר שבת אפשרו לו להגיע ברגל לתחנה, ולא לחלל את השבת. בהתאם, הוא גם לא חויב לחתום על מסמכים, ושוחרר לביתו זמן קצר לאחר שהתייצב בתחנה. ככל הנראה התובע שהה בתחנה פחות משעה".
_______________________________
