בתקופה האחרונה אנו שומעים על לא מעט בתי אוכל אשר הרבנות הסירה את הכשרות שלהם, ואף פרסמה זאת בחוצות ובמודעות. בעל שני עסקים בקרית גת, שהמועצה הדתית הסירה את תעודת הכשרות מהם בשל שינוי במדיניות, החליט לתבוע את המועצה הדתית בעיר על פי חוק איסור לשון הרע. שופט בית המשפט השלום בקרית גת, משה הולצמן, דחה את התביעה וקבע כי הסרת הכשרות נעשתה על פי הסמכות שהוקנתה בחוק איסור הונאה בכשרות, ובנסיבות אלה הפעולות היו חוקיות ואף הורה לבית העסק לשלם הוצאות בסך 5,000 שקל.
על פי התביעה, מדובר באדם שלו שני עסקים – מאפייה וחנות לממכר מאפים בקריית גת. בעיר ישנם שני רבנים משה הבלין ושלמה בן חמו והנתבעת, המועצה הדתית, אמונה על הכשרות.
לעסקיו של התובע, ממועד פתיחתם, ניתנו תעודות כשרות על ידי הרב שלמה בן חמו שהינו הרב הספרדי של קריית גת, התובע מחזיק תעודת כשרות גם של הרב מחפוד ושילם את האגרות עבור תעודות הכשרות והעסיק נאמן כשרות שהוסמך על ידי הרב בן חמו.
לפי התביעה, לפני מספר שנים, הרב הבלין פרסם בשני מקומונים בקריית גת כי התובע אינו מחזיק תעודת כשרות. לטענת התובע מדובר באופן שהיה בו כדי להשפיל ולבזות את התובע בעיני תושבי העיר בנוגע לכשרות של עסקו. הרב הבלין פנה לרב מחפוד בבקשה שיסיר את תעודת הכשרות לעסקו וכן הרב הבלין גרם להפסקת עבודתו של משגיח הכשרות בעסקו של התובע, לאחר שאיימו עליו שמינויו אינו חוקי מבחינתה של הנתבעת. לגרסת בעל המאפיות, נגרם לו נזק ניכר כתוצאה מהפרסום ועל כן הוא תבע פיצוי של 100 אלף שקלים.
מנגד נטען על ידי המועצה הדתית, כי הסמכות להוציא תעודת כשרות הוקנתה להם בלבד. לשיטתם, רב העיר אינו רשאי להוציא תעודת כשרות שלא באמצעות המועצה הדתית. עוד טענו, כי התובע והרב שלמה בן חמו ידעו שתעודות הכשרות שהוצאו על ידו שלא באמצעות הנתבעת אינן בנות תוקף חוקי.
התובע, כך לפי גרסת המועצה הדתית, ניהל שני עסקים אך שילם אגרה עבור תעודת כשרות לעסק אחד. לפי גרסתה של המועצה, כתב המינוי למשגיח כשרות שהוצא על ידי הרב שלמה בן חמו אינו חוקי מכיוון שלא הוצא לפי הוראות חוזר מנכ"ל משרד הדתות. עוד נטען כי כל אחד מרבני העיר קריית גת יכול להוציא תעודת כשרות בחתימתו אך אין בסמכותו להוציא תעודת כשרות באופן פרטי ולמועצה הדתית עומדת הגנת אמת בפרסום.
השופט הולצמן קבע כי אומנם המדובר בפרסום פוגעני ובגדר הוצאת לשון הרע על התובע, אולם ציין כי עומדים למועצה הדתית הגנות על פי החוק. בפסק הדין הוא ציין כי לפני מספר שנים התקבלה החלטה לבנות מחלקת כשרות, וזאת בהמשך לפנייה של הרבנות הראשית בשל טענות לליקויים במערך הכשרות. המועצה הדתית טענה כי בעלי העסקים שיתפו פעולה עם נציגיה, למעט התובע שהודיע על סירובו לשתף פעולה ולהסדיר את הוצאת תעודות הכשרות באמצעותה.
"התרשמותי הברורה", נכתב בפסק הדין, "הינה שככל שהתובע היה עומד בדרישותיה של הנתבעת, חותם על ההסכם ומשתף עמה פעולה לצורך העסקת משגיח כשרות המקובל עליה, הרי שהנתבעת הייתה מוציאה תעודות כשרות עבור המפעל וחנות הממכר. כך לא הייתה כל מניעה שהרב שלמה בן חמו יחתום על התעודות, לשביעות רצונו של התובע שהעדיף לקבל ממנו את ההכשר לבית העסק. יש לשים לב לכך שהנתבעת לא ערערה על סמכותו של הרב שלמה בן חמו לחתום על תעודות כשרות וכל בקשתה הייתה שהדבר יעשה בשיתוף פעולה עמה".
עוד הוסיף השופט הולצמן בפסק הדין כי התובע, לא פעל על מנת לצמצם את נזקיו הנטענים לאחר הפרסום הנדון, למרות שהיה באפשרותו להסדיר את החזרת הכשרות לבית העסק ואף להודיע על כך ברבים.
כך נכתב בפסק הדין: "לאחר שהתחוור לנציגי המועצה הדתית ה שהתובע אינו מתכוון לשתף עמה פעולה, ולעמוד בדרישות הסבירות שהציגה לפניו, ובכלל זה למנות משגיח כשרות בתיאום עמה, פעלה על פי הנחיות חוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת לצורך הסרת הכשרות מעסקו של התובע. יש לציין שהסרת הכשרות נעשה על ידי הרב משה הבלין על פי הסמכות שהוקנתה לו בחוק איסור הונאה בכשרות, ובנסיבות אלה סבורני שפעולותיה של הנתבעת נופלות לגדרו של החוק".
________
