שופט בית משפט השלום בתל אביב, רונן אילן, קבע כי תשעה גולשים בפייסבוק יפצו אשה בעלת עסק בתחום המזון, שהשמיצו אותה בפייסבוק. הדבר קרה לאחר שהאשה הביעה דעה אישית על פרשת החייל אלאור עזריה. השופט קבע, כי יואב אליאסי, ה'צל', שהעלה רשומה המזמינה את הציבור להגיב ובציון העובדה שהתובעת עוסקת במכירת מוצרי מזון, לא יפצה אותה, וכך גם חברת פייסבוק שלא מחקה את אותן תגובות.
על פי התביעה, התובעת פרסמה את דעתה האישית על פרשת החייל היורה אלאור עזריה, ובסמוך לאחר הפרסום, פנה אליאסי לגולשים והזמין אותם להגיב על כך. בעקבות כך, הגיעו לעמוד הפייסבוק המסחרי של התובעת עשרות רבות של רשומות, רובן ככולן מותחות ביקורת בוטה על פעילותה העסקית של התובעת ומוצרי המזון שהיא מוכרת, אשר לפי הרשומות שהועלו הינם מוצרים באיכות נמוכה, המביאים סיכון בריאותי על קהל לקוחותיה. פנייה שעשתה התובעת לפייסבוק לא הביאה להפסקת שלל הפרסומים, ובסמוך לאחר מכן סגרה התובעת את עמוד הפייסבוק שלה, ופנתה לבית המשפט.
לטענתה מדובר במתקפה של "טרור אינטרנטי", ובמוקד התביעה הפרסומים שעשו הנתבעים. בין השאר נכתב: "אוכל מזוויע לחלוטין!", "לא מומלץ", "בקיצור אל תנסו זוועה של אוכל!!!!!!!", ואחר כתב: "לא אכפת לי כמה הקינוחים שלך טובים אם בידיים שמכינות אותם הם ידיים מטונפות של אשה מטונפת המנועה משנאה עצמית ומשנאת חינם", "אלוהים ישלם לך", וגם היה מי שכתב כך: "אישה דוחה שירות דוחה".
כל אלו, על פי התביעה, היוו "לשון הרע" כלפיה ומקימים לה את הזכות לפיצויים ללא הוכחת נזק. כך כל אחד מהנתבעים שעשו את הפרסומים, וכך גם אליאסי, בטענה שאחריותו נובעת מהיותו "משדל" לביצוע העוולות. ביחס לחברת פייסבוק, נדרשה הכרעה נוכח הטענה שהיה עליה להתערב בנעשה נוכח היקף הפרסומים והפגיעה בתובעת. על בסיס הדוקטרינה המכונה "הודעה והסרה", עומדת להכרעה השאלה אם בנסיבות העניין הפרה פייסבוק את התחייבויותיה כלפי התובעת ומה משמעות יש לכזו הפרה ככל שהייתה.
אליאסי לא הכחיש את פרסום הרשומה, אך טען שהעלאת רשומה זו ביטאה מחאה לגיטימית כלפי הרשומה שהעלתה התובעת עצמה, בקשר עם פרשת עזריה. אליאסי הכחיש את הטענה שברשומה זו בקש להתנכל לתובעת, והכחיש את הטענה שביקש מכל אדם אחר לעשות דבר ביחס לתובעת, זולת מחאה לגיטימית על דבריה שלה. חברת פייסבוק, טענה שאין לה ולא אמור להיות לה כל קשר לתביעה זו, העוסקת בפרסומים שבין התובעת ליתר הנתבעים וכך גם אין כל בסיס לטענה שיש לייחס לה אחריות לאלו מנזקי התובעת.
כותבי ההשמצות לא הכחישו את פרסום הרשומות המתייחסות לתובעת, כטענתה, אך הכחישו את הטענה שהיה בפרסומים שעשו כדי הוצאת לשון הרע כלפי התובעת ואף טוענים להגנה שעומדת להם נוכח זכותם להגיב לעמדה שביטאה התובעת עצמה, בעניין ששנוי במחלוקת קשה בקרב הציבור.
השופט קבע בהחלטתו שאף לא אחד מהנתבעים, רכש מוצר מזון כלשהו שאפתה או שיווקה התובעת, ואף לא אחד מהנתבעים גם מכיר מאן דהו שרכש כזה מוצר מזון הקשור לתובעת וכולם ביצעו את הפרסום אך ורק כתגובה לפרסום שעשתה התובעת בקשר עם פרשת עזריה, בין אם לאחר שנחשף לפרסום שעשה אליאסי ובין אם נחשף לפרסום התובעת בדרך אחרת.
"כל הפרסומים שעשו נתבעים 2-10, ללא יוצא מן הכלל, מראשון ועד אחרון, כללו ביקורת על פעילותה העסקית של התובעת. לעיתים בלשון בוטה יותר ולעיתים בלשון בוטה פחות, אך כולם מתחו ביקורת המציגה את התובעת ככזו אשר איננה מכבדת את לקוחותיה, איננה מעניקה שירות הולם ללקוחותיה, ואפילו ככזו המכינה ומשווקת לציבור הרחב מזון קלוקל, באיכות ירודה, ובתנאים המסכנים את בריאות הציבור, כתב השופט בהחלטתו, דחה להגנת תום הלב העומדת למי מהם והוסיף: "משכך, הובהר שלא זו בלבד שהנתבעים 2 – 10, כולם, ידעו שהפרסום שכל אחד ואחד מהם עושה ביחס לתובעת איננו אמת, הם לא האמינו באמיתות הפרסום וממילא שלא טרחו לבחון את הפרסום, אם יש בו אמת אם לאו".
באשר ל'צל', השופט קבע כי לא הוכח שאליאסי עצמו ביצע עוולה בפרסום שעשה, ודחה את התביעה, אך לא חייב את התובעת בהוצאות. "לא הוכח שאליאסי התכוון בפרסום שעשה שתבוצע עוולה של הוצאת לשון הרע כלפי התובעת. כל שהוכח הוא שאליאסי בקש להביע התנגדות לעמדות שהביעה התובעת עצמה בקשר עם פרשת עזריה, ועל זכותו לעשות כן אין חולק". כתב השופט בהחלטתו, וקבע כי 8 מהנתבעים, ישלמו לה סכומים של בין 1000 שקלים ל-8000 שקלים, לא כולל ההוצאות.
___________________________
