שופטת בית המשפט בראשון לציון, כרמית בן אליעזר, הורתה לרופא פסיכיאטר, להעביר לידי בני משפחה של צעיר שהתאבד את עיקרי התיעוד הרפואי, תוך חיסוי והשחרת חלק מן המידע שנמסר, שבטיבו כולל התייחסויות שונות לבני משפחת המנוח.
במסגרת ההליך, עתרו בני משפחה של צעיר שהתאבד לחייב את הפסיכיאטר שטיפל בו להעביר לידיהם העתק הרשומות הרפואיות בעניינו של המנוח. בכתב התביעה טענו כי המסמכים דרושים להם, בכדי שיוכלו להבין מה גרם להתאבדותו ולבחון האם נפלו פגמים בטיפול שניתן לו על ידי הגורמים השונים.
הפסיכיאטר, דחה את רמיזות התובעים כי נפל פגם כלשהו בטיפולו בצעיר, והדגיש כי במהלך הטיפול לא הייתה כל אינדיקציה לנטייה אובדנית. לגרסתו, אחיו של המטופל, ביקר במרפאת הפסיכיאטר ימים ספורים טרם ההתאבדות וגם הוא שלל קיומו של סיכון אובדני.
על פי הפסיכיאטר, המידע המבוקש ע"י התובעים חוסה תחת חיסיון רפואי, ומסירתו לתובעים – שעה שמדובר במידע שבאופן מובהק היה המנוח מעוניין כי יישמר בסוד, גם מפני קרוביו – "מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו, הראויה להגנה גם לאחר מותו". הנתבע הביע נכונות להעביר את החומר לעיונו של גורם מקצועי, על מנת לאפשר העברה מבוקרת ומידתית של החומר לעיון התובעים. לבקשת בית המשפט הועבר החומר הרפואי לעיונו.
עוד הוא הדגיש כי זכותו של אדם לפרטיות החומר הרפואי המעוגנת בחוק זכויות החולה, אינה פוקעת עם מותו ואף אינה מועברת אוטומטית לעיזבונו, בהיותה זכות אישית.
בסיכומים שהוגשו לבית המשפט ביקשו בני המשפחה לקבל את החומרים הרפואיים כיורשיו של הגישו סיכומים וטענו כי זכותם לקבל את החומר הרפואי בתור יורשי המנוח. התובעים סיפרו, כי מאז מותו של יקירם "אין נפשם מוצאת מנוח", וכי יש להם "חשש ממשי באשר לאופי הטיפול שניתן לו והתאמתו למצבו".
התובעים הצביעו על סמיכות הזמנים בין מועד פגישתו האחרונה של המנוח עם הנתבע למועד התאבדותו, וטענו כי קיים קשר ישיר בין החלטת הפסיכיאטר להביא לידיעתו של המנוח את העובדה שאחיו, התייצב במרפאתו וביקש לקבל מידע אודות הטיפול הרפואי במנוח, לבין החלטת הצעיר לשים קץ לחייו.
השופטת בן אליעזר החליטה על העברת החומרים הרפואיים תוך חיסוי המידע שנוגע לבני משפחתו של הצעיר. לדבריה, בתיעוד הרפואי נכללו התייחסויותיו של המנוח לבני משפחתו, כלל רגשותיו ומחשבותיו. לפי החלטתה, מדובר בתיעוד אינטימי שעולה מתוכו בבירור כי המנוח לא היה מעוניין שייחשפו בפני בני משפחתו.
"להשקפתי", נכתב בהחלטה, "לא תיתכן מחלוקת על כך, שקיימת ציפייה לגיטימית, סבירה וראויה להגנה של אדם, כי גם לאחר מותו לא ייחשפו צפונות ליבו הכמוסים ביותר, למי שמפניהם חפץ לשמרם צפונים, ולו יהיו אלו אוהביו ואהוביו, שהם גם מקרה זה, כברבים מן המקרים יורשיו. אף קיים אינטרס ציבורי בהגנה על ציפייה זו אינטרס זה מוגן הן ע"י החיסיון החקיקתי והן בהכרה הפסיקתית במה שמכונה כבוד המת".
השופטת הוסיפה: "לאחר שעיינתי בחומר אני סבורה, כי ספק גדול אם גם לאחר עיון בחומר הרפואי הקיים בידי הנתבע, אכן יעלה בידי התובעים להבין את הגורמים לבחירתו של אהובם לשלוח יד בנפשו".
השבוע פורסם דוח האבדנות לשנת 2017, במלכו שמו קץ לחייהם 402 בני אדם 80 פחות ממספר המתאבדים בשנת 2010. הדוח העלה כי רבע מההתאבדויות בשנת 2018 היו של ילידי אתיופיה ומדינות זרות אחרות.
בעקבות פרסום הדוח, ובצל החשש כי משבר הקורונה יוביל לעלייה במספר המתאבדים, הורה שר הבריאות יואל (יולי) אדלשטיין להקצות תקציב של כ-14 מיליוני שקלים עבור תכניות למניעת התאבדות. בנוסף לכך יוקצו 9.5 מיליון שקל לקווים חמים עבור התמודדויות עם מצוקות נפשיות כתוצאה ממשבר המגיפה.
__________
