שופט בית משפט השלום ברמלה, מנחם מזרחי, פסק פיצוי של 350 אלף שקלים ועוד 70 אלף שקלים הוצאות מהמדינה, להוריו של צעיר נכה שנפטר לאחר שעבר ניתוח בראשו בבית החולים שיבא בתל השומר. השופט מזרחי ציין כי הפיצוי הנו בעילה של הפגיעה באוטונומיה לאחר שלא נרשם והוסבר למנוח כי קיים סיכון לדימום תוך גולגלתי וסיכון למוות.
על פי התביעה, הצעיר נולד בשנת 1993 ומצא את מותו בגיל 22 במהלך ניתוח שעבר בבית-החולים שיבא בתל-השומר, השייך למדינה והממומן על-ידה. הצעיר סבל מתסמונת מולדת ע"ש "קרוזון" הגורמת לעיוות במבנה ומראה הפנים, בין השאר, לבליטת עיניים, ללחץ תוך גולגולתי, כל זאת עקב סגירה מוקדמת של תפרי הגולגולת, שאינה מאפשרת את גדילת המוח בהתאמה לגדילת מבנה הגולגולת.
במועד הניתוח המנוח היה בגיר, אך חסוי והוריו היו האפוטרופוסים שלו בדין והוא טופל במרפאת פה ולסת של בית-החולים. הצעיר יועד לעבור ניתוח בהרדמה מלאה, שמטרתו הכללית היא הזזת קדמת עצמות מרכז הפנים קדימה ביחס לבסיס הגולגולת.
באופן כללי, במסגרת הניתוח, מבצעים המנתחים שבר של עצמות הפנים והם מקדמים אותן אל החזית. לאחר מכן, מרכיבים על עצמות הגולגולת מכשירי מתיחה מיוחדים כדי ליצור מרחק בין העצמות. המכשירים מחוברים לעצמות הגולגולת בברגים מיוחדים, לאחר שמבוצע קידוח מתאים אל תוך עצם הגולגולת. לאחר הרכבת מכשיר המתיחה מבוצעת הזזה ידנית של המכשיר, כדי לקדם את מרכז הפנים.
לקראת סיום הניתוח שעבר הצעיר ולאחר ביצוע הקידוחים והכנסת הברגים, בטרם הורכבו המכשירים, מצא צוות המנתחים של בית החולים, כי אישוניו של המנוח הורחבו באופן שעורר חשד, בין השאר, בדבר קיומו של דימום מוחי. על כן, הניתוח הופסק ובוצע במנוח ניתוח נוירו-כירורגי דחוף. במסגרת הניתוח ובצילום CT ,התגלה במוחו של המנוח דימום מתחת האזור בו הונחו בורגי הקיבוע של המכשיר. לאחר הניתוח, הועבר המנוח להתאוששות, כאשר הוא מורדם ומונשם וכעבור כשבועיים הוא נפטר.
בתביעה שהגישו הוריו, נטען כי רופאי בית-החולים שיבא גרמו ברשלנותם למותו של הצעיר מאחר ולא נוהל רישום רפואי כפי הנדרש ובין השאר בעת הניתוח נעשה שימוש רשלני במקדחה בלא שימוש בבלם אשר ימנע חדירה עמוקה – קידוח עמוק יותר – ולפיכך הקידוח גרם לדימום התוך-גולגלתי ולמוות.
פרט לכך נטען כי המנוח היה חסוי ולפיכך הוא לא היה רשאי לתת הסכמה כדין לביצוע הניתוח ואף הוריו, האפוטרופוסים, לא מסרו הסכמה מדעת שכזו ואין בנמצא טופס הסכמה לניתוח ולא הוסברו למנוח או להוריו הסיכונים והסיכויים, שבניתוח ובפרט הסיכון לחדירה אל קרום הדורה, דימום תוך מוחי ומוות.
השופט מזרחי קבע כי הטענה בדבר קיומה של רשלנות הנובעת מן הניתוח, למרות השאלות והתהיות שהציג, בסופו של יום לא הוכחה, בעיקר נוכח העובדה המוצקה, שהדימום, אשר גרם למותו של המנוח נמצא מתחת לשכבת הדורה ושכבה זו נמצאה שלמה בנתיחה שלאחר המוות.
לפי פסק הדין, הטענה בדבר הפגיעה באוטונומיה של המנוח עצמו הוכחה, משום שלא נרשם בטופס ההסכמה ולא נאמר למנוח דבר כי כתוצאה מהניתוח קיים סיכון למוות והוברר שמדובר בניתוח סבוך, מורכב שביחס אליו אין לומר שמדובר בסיכון זניח בנסיבות. "הנתבעת לא הציגה למנוח את הסיכון הקיים, לאמור שעקב הניתוח יתרחש מוות. אין זהו ניתוח קל שהסיכון למוות הינו זניח שבזניחים".
"במצב דברים זה, "נכתב עוד, "כשלה הנתבעת בכך שפגעה באוטונומיה של הרצון הפרטי – בזכותו של המנוח לחופש בחירה, להיות אדון לגורלו, 'לכתוב את סיפור חייו', לקבל החלטות מודעות, מושכלות, כאשר כל המידע – ובכלל זה הסיכונים והסיכויים, ובראשם הסיכון למוות עקב הניתוח – כל אלו מוצגים בפניו בלשון ברורה ונהירה והוא מסכים להתנתח בניתוח שכזה מתוך בחירה מלאה".
השופט מזרחי הוסיף: "על כן, מסקנתי שהנתבעת כשלה בכך שבהתנהלותה פגעה באוטונומיה של התובע. העילה היחידה ברת הפיצוי היא הפגיעה באוטונומיה כלפי התובע עצמו".
__________________
