הרכב שופטי בית משפט המחוזי בתל אביב, בראשות אב בית הדין שאול שוחט, דחו ערעור של גבר על תשלום מזונות לארבעת ילדיו שנפסקו בסכום כולל של 42,000 שקלים לחודש וכן בתשלום מלוא תשלומי החינוך והבריאות של הילדים, ופטר את האישה מהשבת המזונות הזמניים שנפסקו עבורה. כמו כן חוייב הגבר בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל. השופט נפתלי שילה כתב בפסק הדין, כי האישה לא עבדה 20 שנה, הסתמכה על הכנסת הגבר והורגלה לרמת חיים גבוהה.
מדובר בבני זוג שנישאו קצת למעלה מעשרים שנה בנישואין אזרחיים, ולאחר שהאישה התגיירה בגיור רפורמי, הצדדים ערכו גם טקס נישואין דתי. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים והגבר עשה חייל בעסקיו. אולם בשנת 2005 הוגש כנגדו כתב אישום חמור בגין סיוע להעלמות מס. לאחר שהאיש חתם על עסקת טיעון, הושת עליו קנס של 10 מיליון דולר. לפני כעשר שנים עלו הצדדים לישראל, והתגוררו בבית מגורים יוקרתי ורחב ידיים בשטח של ארבע דונמים, הרשום על שם חברה זרה. לפני מספר שנים עזבה האישה את הבית, עברה לגור בבית שכור וסמוך לאחר מכן הגישה סדרת תביעות נגד האיש, לרבות תביעת מזונות אישה וילדים.
בעקבות כך, לפני 3 שנים חויב הגבר במזונות זמניים בסך של 60,000 שקלים לחודש (10,000 שקלים לכל אחד מארבעת הילדים והאישה ועוד סך של 10,000 שקלים עבור מדור) וכן במלוא הוצאות החינוך והבריאות של הילדים. לדיון ההוכחות הוא לא הגיע, מאחר ועזב את ישראל וסירב לשוב לארץ מחשש שיאסר עקב חוב המזונות שהוא חב בו.
ביהמ"ש קבע בפסק דינו כי על הגבר כאמור לשלם מעתה והילך מזונות בסכום של 42,000 שקלים, בנוסף נקבע, שעל האב לשלם את מלוא הוצאות החינוך והבריאות של הילדים. בנוסף נקבע שהאיש פטור ממזונות האישה החל ממועד מתן פסה"ד, ואולם האישה לא צריכה להשיב את המזונות שנפסקו לה. הוא גם חויב בהוצאות משפט בסך של 100,000 שקלים.
הגבר לא השלים עם פסק הדין והגיש את הערעור לבית המשפט המחוזי, שם טען כי סכומי המזונות שנפסקו לילדים, שאין להם שום צרכים מיוחדים, גבוהים הרבה יותר מהצרכים האמיתיים שלהם. האב מממן את כל הוצאות החינוך של הילדים ולכן סכומי המזונות מופרזים ביותר ולא משקפים את הוצאותיהם בפועל שהן נמוכות בהרבה. תביעת מזונות היא תביעה כספית והאם כלל לא הוכיחה צרכים בסכומים הגבוהים שנפסקו.
עוד נטען כי טעה בית המשפט שעה שלא הורה לאישה להשיב את המזונות שנפסקו לטובתה, אשר מסתכמים בסכום כולל של כחצי מיליון שקלים. לדבריו, האישה לא היתה זכאית כלל למזונות אישה ולמזונות שיקום, שעה שבמועד הפרידה היה לה קשר עם בן זוגה דהיום והיא עברה להתגורר עמו באותו בית.
לדבריו, ביהמ"ש קבע שיש לאישה כושר השתכרות בסך של 20,000 שקלים לחודש, בנוסף לכך יש ברשותה מיליוני דולרים והיא אף נטלה עמה את כל תכולת הבית ואת רכבי הצדדים. כמו כן, הוכח שהועברו אליה 5 מיליוני שקלים מעיזבון אביו המנוח של המערער. לכן, לא היתה כל הצדקה לפסוק לה מזונות או מזונות שיקום. האישה לא סבלה משום מצוקה כלכלית ולא היה שום צורך לתמוך בה על מנת שתעמוד על רגליה מבחינה כלכלית.
למרות כל הדברים הללו דחה הרכב השופטים את הערעור של הבעל והשופט שילה כתב בפסק הדין: "בצדק קבע ביהמ"ש קמא כי למשיבה זכות למזונות משקמים לתקופה קצובה של כשלוש שנים מיום הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין. האישה לא עבדה במהלך הנישואין מעל 20 שנה, הסתמכה לחלוטין על הכנסת המערער והיא הורגלה לרמת חיים גבוהה ביותר. היא טיפלה לבדה בילדים בחלק מתקופה זו (לאחר שהמערער עזב את הארץ באוקטובר 2018) ונאלצה להשקיע זמן רב בהליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים בישראל ובמדינות נוספות. אכן, גם בידי האישה זכויות כספיות לא מועטות ואולם הדבר לא גורע מזכותה לקבל מזונות שיקום, עקב רמת החיים הגבוהה שהיא הורגלה אליה ועקב הקושי שלה למצוא עבודה בארץ כמפורט לעיל. יש לזכור כי עד היום הרכוש המשותף טרם חולק והאישה לא קיבלה עדיין את חלקה. אין הצדקה לדרוש ממנה "לאכול" את חסכונותיה ורכושה ולפטור את המערער שהכנסתו היא פי חמישים מהכנסתה, לממן את הוצאותיה בתקופת ביניים מתוחמת בזמן, לצורכי שיקומה".
__________________________
