בית משפט השלום בקריית גת גזר 3 חודשי מאסר על תנאי לאדם שהתחזה לאחיו התאום והגיש תלונה במשטרה בשמו. הנאשם הודה בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לאחר הסדר טיעון שנחתם עם הפרקליטות. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בשנת 2015 הגיע אחיו התאום של הנאשם לתחנת המשטרה מצויד בתעודת הזהות של הנאשם, כדי להגיש תלונה נגד אדם אחר בגין גניבת שיקים, בכוונה להונות.
מאוחר יותר הגיע האח התאום לעימות עם האדם עליו התלונן במשטרה, כאשר שוב הוא נחזה לאחיו. על פי כתב האישום, בכך התכוון הנאשם להכשיל הליך שיפוטי. בסוף 2017 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפי הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן, יורשע ויופנה לשירות מבחן.
שירות המבחן סקר את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם, ומצא כי מדובר בגבר בן 43, נשוי ואב לשלושה ילדים, בוגר 7 שנות לימוד ובעלים של בית קפה. ביחס לביצוע העבירה הוא טען כי בשל לחץ בעבודה לא התפנה להגיש תלונה ומסר את התעודה לאחיו על מנת שיגיש את התלונה במקומו. לדבריו לא הנחה את האח להתחזות בשמו ולא הייתה לו כוונה פלילית לבצע את העבירה.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם נוטה לצמצם ממידת אחריותו, וכי יש לו קושי בקבלת סמכות. לנאשם הוצע להשתלב בקבוצה טיפולית לעוברי חוק בתחום המרמה, אך הנאשם שלל צורך טיפולי בתחום זה ובכל תחום אחר, ולדבריו עובד שעות רבות בבית הקפה ואינו יכול להתפנות להליך טיפולי. שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון בינונית לביצוע עבירות דומות בעתיד, והוסיף כי הנאשם זקוק לתעודת יושר, כי אחרת לא יוכל לפתוח תחנת לוטו/טוטו בבית הקפה שבבעלותו.
בטיעונים לעונש, ציינה המאשימה כי העבירות המיוחסות לנאשם חמורות וקיימת הצדקה לענישה משמעותית. לדבריה התסקיר בעניינו שלילי ומלמד על רמת סיכון בינונית להישנות העבירות.
ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לבטל את ההרשעה על אף המלצת שירות המבחן.
לדבריו האחראי העיקרי לפרשה הוא בכלל אחיו התאום של הנאשם, אשר הוא זה שהתחזה והכשיל את השוטרים, חלקו של הנאשם היה מינורי ביחס לחלקו של האח והתבטא במסירת תעודת הזהות בלבד. כאן המקום לציין שהאח התאום נדון לחודשיים מאסר בדרך של עבודות שירות.
הנאשם, ביקש גם הוא לומר דברים, וטען כי מדובר במעידה חד פעמית שנעשתה לא בכוונה. הסביר כי לא יכל לעזוב את העסק ולכן שלח את אחיו, אך לא הייתה לו כוונה לרמות את המשטרה.
השופטת נועה חקלאי קבעה כי הערכים המוגנים שנפגעו הם שמירה על שלטון החוק והסדר הציבורי ושמירה על יכולת אכיפת החוק, והביאה מספר פסקי דין מהם ניתן ללמוד על מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. ביחס לביטול ההרשעה שביקש בא כוח הנאשם כתבה השופטת כי בנסיבות המקרה לא ניתן לוותר על הרשעתו. כמו כן קבעה השופטת שלא מצאה לנכון לחרוג ממתחם העונש ההולם בעבירות כאלו, וגזרה עליו 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, התחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח שלא לחזור על העבירה בה הורשע במשך שנתיים, וכן קנס בסך 1,000 ש"ח.
