בית משפט השלום בקריית גת, החליט שלא להרשיע אישה בת 26 שתקפה את בן זוגה. על פי עובדות כתב האישום בני הזוג היו בהליכי פרידה, ובאחד הימים בשנת 2016 תקפה את בן זוגה בכך שהכתה אותו במצחו באמצעות מפתחות, לאחר ויכוח בעניין הרכב.
האישה נשלחה לתסקיר שירות המבחן, שסקר את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשמת. היא בת 26, פרודה ואם לשני ילדים. בוגרת 12 שנות לימוד ושירתה שירות צבאי מלא. היא מובטלת מזה כשנתיים לאחר שעבדה בעבודות זמניות בתחום שירות הלקוחות. הנאשמת נעדרת עבר פלילי.
היא ביצעה את העבירה בהיותה בשלבי הריון מתקדמים על רקע קונפליקט בין בני הזוג באשר להתנהלותו של בעלה כאב. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת ספגה אלימות מבן זוגה במהלך השנים וכי העבירה הנוכחית הינה תגובה לאלימות שהופעלה כלפיה. לדעת שירות המבחן שילובה של הנאשמת במסגרת טיפולית יחזקו את סיכוייה להשתקם. יחד עם זאת, שירות המבחן נמנע מהמלצה לבטל הרשעה.
ב"כ המאשימה, המתמחה שקד כהן, עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהרשיע את הנאשמת וכן להטיל צו מבחן ולחייב אותה לחתום על התחייבות להימנע מעבירה.
ספגה אלימות מבן זוגה
ב"כ הנאשמת, עו"ד טרבלסי, ביקש להימנע מהרשעתה והפנה לנסיבות ביצוע העבירה, לכך שהנאשמת ספגה משך שנים אלימות מבן זוגה, וכיום מגדלת את שני ילדיה כאם יחידנית ללא עזרה. לדבריו הנאשמת טרם הספיקה ללמוד ולהתפתח במישור המקצועי בשל המטלות הרובצות לפתחה, אך בכוונתה לעשות כן, והרשעה תפגע באפשרות זו.
הנאשמת ביקשה לשאת דברים. ציינה כי למדה בתיכון מנהל עסקים וכלכלה וברצונה ללמוד בעתיד ראיית חשבון, כרגע אינה יכולה ללמוד מאחר וילדיה עברו ניתוחים והיא מטפלת בהם לבדה.
השופטת נועה חקלאי ציינה כי הערך המוגן שנפגע בעבירה הוא זכותו של אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל שלמות גופו. אך יחד עם זאת הוסיפה כי מידת הפגיעה היא ברף הנמוך, שכן לבן זוגה לא נגרמה חבלה.
באשר לנסיבות, התחשבה השופטת בכך שהעבירה בוצעה כשהנאשמת הייתה בחודש התשיעי להריונה, על רקע יחסים מורכבים עם בעלה, עת היו בהליכי פרידה. עוד הוסיפה כי, "נתתי דעתי לכך שלא היה תכנון מוקדם לביצוע העבירה, לא היה תחכום, העבירה לא בוצעה באכזריות, הנאשמת הכתה במצחו של המתלונן באמצעות מפתחות שאחזה בידה. לא נגרמו למתלונן חבלות".
לאור זאת קבעה שמתחם העונש יהיה על ברף הנמוך. לעניין ההרשעה ציינה כי הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין, אך עם זאת קיימים מקרים חריגים בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה, וזאת כאשר עלול להיווצר פער בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי.
"אני סבורה כי בנסיבות תיק זה, בשים לב שהעבירה אינה ברף חומרה גבוה, ועל רקע נסיבותיה האישיות של הנאשמת, שיקולי השיקום והחשיבות בהעברת מסר מעודד ומחזק להמשך השיקום מצדיקים הימנעות מהרשעתה", קבעה השופטת ואף ציינה כי, "הנאשמת שבפניי צעירה, נעדרת עבר פלילי, נסיבות חיים אינן קלות כלל, גדלה בתנאי מצוקה, וכיום מגדלת בגפה כאם יחידנית שני קטינים".
לאור כל האמור, נמנעה השופטת מלהרשיע את הנאשמת וחייבה אותה לחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח להימנע מכל עבירת אלימות. כמו כן הטילה על הנאשמת צו מבחן למשך שנה.
לגזר הדין המלא לחצו כאן
