בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעת לשון הרע שהגיש קבלן שיפוצים כבן חמישים נגד רשת פייסבוק. שרשרת האירועים שבה עוסקת התביעה החלה לפני כארבע שנים, אז נרצחה בפיגוע הילדה הלל אריאל ז"ל.
אריאל, בת 13 במותה, מקריית ארבע, נטבחה בשנתה בסכין על ידי פלסטיני שחדר לחדרה.
המחבל, בן 17 מעיירה סמוכה, הסתנן לישוב, נכנס לבית משפחת אריאל ולאחר מעשה הרצח חוסל בידי כיתת הכוננות של קריית ארבע.
לאחר המעשה שהכה הדים בציבור הישראלי, פרסם קבלן שיפוצים פוסט בפייסבוק אשר בין היתר נכתב בו
"אני לא יכול לגנות שחיטה של ילדה בת 13 במיטתה.לו פעלה נגדי ונגד עמי מדינה, כמו שמדינת ישראל פועלת נגד העם הפלסטיני, ודאי שהייתי אוחז באמצעים אלימים פי מאה".
עד מהרה הפוסט נמלא תגובות נזעמות של ישראלים אשר הביעו זעזוע מהדברים.
ככל הנראה חלק מהגולשים דיווחו לפייסבוק על פרסום של תוכן לא הולם וביקשו להסירו.
נוסף על עמוד הפייסבוק האישי, הקבלן תיחזק גם עמוד פייסבוק עסקי, אודות עסקי השיפוצים שלו.
חלק מהגולשים, בזעמם, הביעו את כעסם על הקבלן על ידי פרסום חוות דעת שליליות בעמוד הפייסבוק העסקי שלו.
מספר גולשים דירגו את הקבלן בדירוג של "כוכב אחד" (מתוך חמישה), והוסיפו ביקורת שלילית אף שלא היו לקוחות העסק שלו.
במקביל, רשת פייסבוק אשר בחנה את תוכן הפוסט של הקבלן, ומצאה כי אכן הדברים אינם הולמים, החליטה לחסום את הקבלן מכניסה לפייסבוק למשך חודש.
בתביעתו את פייסבוק, טען הקבלן כי מאחר שהורחק מהרשת החברתית, נמנע ממנו להגיב לביקורות השליליות.
כמו כן טען כי פייסבוק לא הסירה את אותם דירוגים נמוכים אשר פורסמו בעמוד העסקי שלו, ובכך לא מנעה נזק עסקי בלתי צודק אשר נגרם לו. במסגרת זו תבע הקבלן מפייסבוק כ – 700 אלף ₪.
בפסק הדין קבע בית משפט השלום קביעה מעניינת, לפיה פייסבוק אינה כלי תקשורת בדומה לעיתון, רדיו או טלוויזיה, אלא "כיכר" וירטואלית בה יכול כל אדם להביע את דבריו, ולהיות אחראי להם באופן בלעדי.
לצורך ביסוס עמדה זו, נימק בית המשפט שרשת פייסבוק הינה "פאסיבית" בכל הקשור לתוכן הדברים המתפרסמים בה, בניגוד לכלי תקשורת אשר מפעיל מנגנוני עריכה וסינון אקטיביים של כל התכנים המתפרסמים בו.
חשוב לציין שבפסיקות עבר, בנוגע לתכנים אשר פורסמו בקבוצות פייסבוק, כן נמצאו מנהלי הקבוצות אחראים לתכנים אשר פורסמו בקבוצות אותן הם מנהלים. זאת, במיוחד אם בקבוצה מתקיים דרך קבע סינון של הפרסומים, ונהוגה הסרה של תכנים לא רלוונטיים או מנגנון של אישור כל פוסט ופוסט על ידי המנהל/ים.
לכן, יש לשים לב שמנהל קבוצה עלול להיות אחראי לפרסום לשון הרע גם אם פייסבוק עצמה אינה נושאת באחריות.
אם נחזור לפסק הדין הנדון, נוסיף כי בית המשפט אף קבע כי פייסבוק נהגה כהלכה כאשר חסמה את הקבלן מגישה לרשת.
זאת, לאור הדברים הפרובוקטיביים אשר ביטא, התומכים לכאורה באלימות או מעודדים אותה. כמו כן, נקבע כי לא מוטל על פייסבוק לבדוק לאשורן חוות דעת צרכניות בעמודים עסקיים.
משכך, דחה בית המשפט את התביעה שהגיש הקבלן נגד פייסבוק ואף חייב את הקבלן בתשלום 42,000 ₪ לפייסבוק בגין הוצאות משפט.
יש לציין כי הקבלן הגיש תביעות לשון הרע נפרדות נגד גולשים ספציפיים שפרסמו אודותיו חוות דעת שליליות במסגרת אותו אירוע. תביעות אלה הסתיימו בהסכמי פשרות, אשר במסגרתן, בין היתר גם שולמו לו פיצויים כספיים.
