תבע את עורך דינו: "התחייב לשחרר אותי מהצבא"

חייל בשירות סדיר ביקש להשתחרר מהצבא על בסיס בעיות רפואיות פסיכיאטריות. לשם כך הוא שכר עורך דין ובין השניים נחתם הסכם שכר טרחה, על מנת שעו"ד ילווה אותו בתהליך השחרור ויזרזו.
על פי ההסכם ביניהם נקבע כי תוך 3-4 חודשים החייל ישוחרר מהצבא, אך בפועל לא רק שהדבר לא קרה, אלא עורך הדין לא גילה גילוי נאות לגבי סמכותו בתור אזרח לתת הוראות לצבא. כך גם הפגישות עם הפסיכיאטר אליו שלח אותו עורך הדין לא נשאו פרי. כך או אחרת, במשך כשבעה חודשים עורך הדין לא הביא כל תוצאה והסכם שכר הטרחה הוא מותנה תוצאות.
בסופו של דבר שוחרר החייל וזאת הואיל ונקט יוזמה ופעל באופן עצמאי למען שחרורו. מאחר ועורך הדין לא מילא את חלקו בהסכם, הגיש החייל תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, וביקש השבה כספית של הסכום ששולם.
עורך הדין טען מנגד כי יש לדחות את התביעה, מאחר ובהסכם שכר הטרחה מצוין שם יעוץ הינו טיפול ואם הלקוח מפסיק את הטיפול לא יוחזר כספו. כמו כן טען כי החייל הצליח להשתחרר רק לאחר שהגיע למשרדו ואין הוא אחראי לתוכן חוות הדעת הפסיכיאטרית.
הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי קבעה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. "מהחומר שהוצג לפניי, אין חולק כי הנתבע לא היה הגורם שבפועל הביא לשחרורו של התובע מהצבא. עם זאת, התובע, הלכה למעשה, עקב עבירות שביצע "סיכל" את האפשרות לדעת האם פעולתך הנתבע הייתה מביאה לשחרורו אם לאו, שכן, בסופו של יום העבירות הן אלו שהביאו לשחרורו מהצבא באופן כמעט "אוטומטי" משהועלה לוועדת סמים אשר הובילה בסופו של יום לשחרורו מהצבא".
השאלה שעמדה במוקד הדיון היא האם ביצוע עבירות פריצה לשק"ם ועבירות סמים שביצע החייל מהוות עבירות "בזדון" או "ברשלנות" באופן המונע קיומו של החוזה.
לדעת הרשמת התשובה לכך שלילית. כלומר, השאלה היא לא הם החייל ביצע את העבירות בזדון או ברשלנות – אלו שאלות שנדונו במסגרת ההליכים שננקטו נגדו במשפט הפלילי. השאלה היא שאלת הקשר הסיבתי – האם פעל כדי לשחרר עצמו מן החוזה. היינו, האם פרץ לשק"ם או השתמש בסמים כדי להביא עצמו לכדי הרשעה שתשחרר אותו מן החוזה.
החייל הודה בכתב התביעה כי עבר את העבירות כדי להוביל לשחרורו מהצבא, שעה שראה שדרך הטיפול של עורך הדין הוא לא מצליח להשתחרר.
לנוכח האמור קבעה הרשמת כי עורך הדין יחזיר לחייל סכום של 5,500 ש"ח.
לפסק הדין המלא לחצו כאן