בביטוח הלאומי החליטו, למרות תלושי השכר שהוצגו, לשלם דמי לידה לעובדת ניקיון על פי שכר המינימום, למרות ששכרה היה פי שלוש מכך.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בראשות אב בית הדין, השופט כאמל אבו קאעוד ונציגי הציבור, קבעו כי הביטוח הלאומי ישלם לה על פי תלושי השכר, מאחר ולא הוכחה קרבה משפחתית או אחרת בין התובעת למעסיקתה, ולא היה סימן לקנוניה.
על פי התביעה שהוגשה על ידי עובדת ניקיון, האחראית במשך שנים על ניקיון מוסדות החינוך של "מכון רבקה לפדגוגיה" ו"בית אליהו" בבית שמש, היא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת לצורך קבלת דמי לידה.
התובעת ילדה, שהתה בחופשת לידה ותבעה מהביטוח הלאומי דמי לידה. אולם בקשתה אושרה רק באופן חלקי, כאשר דמי הלידה התבססו על שכר המינימום במשק, על פי החלטת פקיד גביה לדמי לידה.
לטענת התובעת, דמי הלידה שולמו בחסר על יסוד שכר המינימום במשק, בעוד שכרה עמד על פי שלוש מזה.
מנגד, בביטוח הלאומי טענו כי לאור הנתונים שנמסרו בטופס התביעה, הן בשל ההעלאה בשכר בחודשים שקדמו ללידה והן בהעדר הסברים או פירוט מניחים את הדעת בדבר אופן קביעת השכר, הוחלט כי השכר שדווח אינו משקף את שכר עבודתה הרגיל של התובעת. במהלך הסיכומים, הביטוח הלאומי העלה לראשונה טענות חלופיות שלא נטענו בכתב ההגנה, לפיהן לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת למכון רבקה לפדגוגיה ובית אליהו, והתובעת המשיכה לעבוד בחופשת הלידה.
בסיכומו של דבר, בית הדין קיבל את התביעה וציין בין השאר כי יש די ראיות המעידות על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. בית הדין גם דחה את טענות של המוסד לביטוח לאומי, לפיהן השכר המדווח של התובעת פיקטיבי, וקבע בין היתר כי דחיית התביעה על יסוד ,טענה לפיה אישה המועסקת בעבודות ניקיון אינה ראויה לשכר גבוה, הינה אמירה שבית הדין אינו שותף לה. אמירה כזו מעודדת את עקרון "הרצפה הדביקה" – התקבעות נשים במשרות נמוכות דרג, וכבילה לתפקידים בהם התנאים, השכר והניידות נמוכים. עוד נקבע כי התובעת הייתה אחראית על עבודות ניקיון בשלושה מתחמים של מוסדות חינוך בעיר בית שמש, השכר שדווח בתלושי השכר עלה בקנה אחד עם השכר שהופקד בפועל בחשבון הבנק, לא הוכחה קרבה משפחתית או אחרת בין התובעת למעסיקתה, ולא היה סימן לקנוניה.
פרשנות של עו"ד ליזה דמרי, מומחית לדיני עבודה: פסק הדין מציין ולא לחינם את המשפט "רצפה דביקה" בה בעצם בית הדין קובע קביעה חד משמעית, כי מעמדו הנמוך של עובד או עובדת לא יכול להצביע באופן משתמע וחד משמעי על גובה שכרו. בסופו של יום מדובר במי שעבדה ב3 מקומות מטעם אותה נתבעת, הוכיחה כי שכרה היה ראוי לאור ריבוי המשימות ולביטוח לאומי לא ניתן כאן שיקול הדעת לקבוע קביעות שיש בהן משום טעם רע של ממש! המוסד לביטוח לאומי הוא בעל שיקול דעת מאוד מצומצם במקומות בהם, יש לבחון את מעמדו של העובד אל מול קרבתו המשפחתית למעסיק וכו'. כל עוד העובד או עובדת כלל לא עונים על קריטריונים אלו אין למוסד לביטוח לאומי שיקול דעת להחליט מה יהיה גובה השכר לקצבה והוא חייב לשלם בהתאם לשכר שדווח.
לצפיה ודירוג כבוד השופט כאמל אבו-קאעוד
