התביעה שהגיש המערער, מרצה בפקולטה למשפטים בצפון הארץ, היתה נגד סטודנטית וכיום עורכת דין, לפי חוק איסור לשון הרע, בשל סדרה ארוכה של פרסומים שבוצעו על ידה ואחרים בפלטפורמות שונות בתקופה שבין מרץ 2012 למאי 2014. תוכן הפרסומים נסב על אירוע, שלטענת הסטודנטית מהווה הטרדה מינית שבוצעה כלפיה ע"י המרצה בעשותו שימוש במילה "כוסית" בהרצאה בדיני נזיקין שהעביר, בה נכחה כסטודנטית, אף בהתייחסותו לנושא ניתוחי הגדלת חזה, במענה לשאלה שנשאל בדבר אחריותו של יצרן לדליפה משתלי חזה.
הסטודנטית טענה להגנתה כי ההיגד "כוסית" נאמר ע"י המרצה בהתרסה כשהוא מכוון אליה, תוך ביזוי הגוף הנשי ובניסיון לבסס כלפיה עמדת כוח והשפלת נשים, ומשכך מהווה הטרדה מינית. כן טענה כי פרסומיה אינם עולים כדי לשון הרע, כי החוק פורש עליהם את הגנתו, וכי לא נגרם למערער כל נזק.
המשיבה הגישה תלונות למכללה, לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, לבית הדין האזורי לעבודה וכל התלונות נדחו ונפסק כי אותה מלה שנאמרה ע"י המערער במהלך השיעור פעמיים "נאמרה בהקשר שהינו רלוונטי לשיעור ולא הוכח כי המילה כוונה באיזשהו אופן כלפי התובעת ישירות, ואו כי היא נאמרה בהתרסה כלפיה". בתוך כך הסטודנטית פרסמה בקשר לאירוע, בקשר למרצה ולדחיית תלונותיה, שורה של פרסומים פומביים באופנים שונים ובמדיות שונות: פרסומים בדף הפייסבוק, כיתובים על חולצות, ופרסומים בכלי תקשורת המונים.
לאחר הליך הוכחות לא קצר, בית משפט השלום קיבל את תביעת המרצה אולם רק על פרסומים בודדים וקבע כי הסטודנטית תפצה אותו בחמישים אלף שקלים. בעקבות כך עו"ד שלומי וינברג הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הערעור התקבל ברובו כאשר בית המשפט קובע כי הסטודנטית פירשה משום מה את המלה המככבת באירוע כמכוונת אליה באופן אישי.
"היא יצאה למלחמת חורמה חוצה גבולות. דבר לא הרתיע אותה. היא שעטה קדימה וירתה את אש המקלדת שלה לכל הכיוונים ובכל החזיתות. לא יום, לא חודש, אלא במשך תקופה של שנתיים", כתבה השופטת יהודית שבח בפסק הדין והוסיפה: "תוך דבקות במטרה לפגוע במערער… בתוך כך השחיזה המשיבה את עטה, או ליתר דיוק את מקלדתה, ופרסמה שורה ארוכה של פרסומים בחשבון הפייסבוק שלה שהפכו לנחלת הכלל, הדפיסה כיתובים על חולצות שלבשה, פרסמה צילום בו היא נראית לובשת חולצה שעליה הכיתוב "ד"ר א"; הציבה על גבי המחשב הנייד שלה פרסומים אודות המערער ושמו, ושיתפה פעולה עם כלי תקשורת המונים בפרסומים אודות מעשה ה"הטרדה המינית" שבוצע בה ללא פירוט המעשה עצמו עד כי הקורא עשוי היה לדמיין כי בוצע בה או בגופה הנורא מכל. ההתנהגות לעיל חושפת לטעמי את "הכוונה לפגוע" שקיננה אצל המשיבה. במשך שנתיים ימים מצא המערער את עצמו מעת לעת נושא לפרסום כזה או אחר שניזום ע"י המשיבה. המדובר בפרסומים אובססיביים, מוגזמים, בלתי מידתיים, בהיקף תפוצה רב ביותר הן מבחינת היקף הנחשפים, הן מבחינת התקופה לאורכה בוצעו והן מבחינת תוכנם".
https://obiter.co.il/lawyer/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%a8%d7%93-%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%9b%d7%99-%d7%93%d7%99%d7%9f/
