על פי התביעה אותה הגיש בעל הנכס, הנתבעים בנו בדירה קומת גלריה נמוכה המשמשת כחדר שינה, ללא היתר מהרשויות הרלוונטיות, בהיעדר הסכמה מפורשת מאת התובע ויתר בעלי הזכויות בבניין ובניגוד לכל דין.
עוד טען בעל הנכס כי הנתבעים פלשו לחצר הבניין אשר מעולם לא הושכרה להם על פי הוראות הסכם השכירות המוגנת ובנו בה מחסן לשימושם הבלעדי, ושוב, ללא היתר מהרשויות הרלוונטיות, ללא הסכמה מפורשת. לדברי התובע אין בהסכם השכירות המוגנת כל הוראה המתירה לנתבעים לבנות קומת גלריה או לבצע כל שינוי אחר בדירה ללא הסכמה מפורשת של תובע ויתר הבעלים, קל וחומר היתר לפלוש לחצר הבניין אשר אינה מושכרת להם ולבנות שם מחסן בהיעדר הסכמה מפורשת של התובע ויתר הבעלים.
בעקבות התביעה, הגיש פרקליטם של הנתבעים, עו"ד סוסנוביק כתב הגנה, בו הוא דחה מכל וכל את טענות התובע. "בפנינו, תביעה אשר דינה להימחק על הסף בשל היותה תביעה קנטרנית, טורדנית, מחוסרת עילת תביעה וחסרת בסיס עובדתי שאינה מניחה תשתית ולו הקלושה ביותר לקיום עילת פינוי כלפיי הנתבעים. כל מטרת התביעה, להטריד ולנסות להדיר רגליי הנתבעים מהנכס בו הם מתגוררים על אף ואולי בשל היותם ״דיירים מוגנים״ בנכס", כתב עו"ד סוסנוביק והוסיף: "היריבות בין התובע לנתבעים לא החלה כאן אלא כבר הובאה לפתחו של בית המשפט נכבד זה ואף ממתינה לגלגול שני בשערי בית המשפט המחוזי בערכאת ערעור הדן בעניין זכויותיהם הקנייניות והאובליגטוריות של הנתבעים בנכס".
בסופו של דבר ויתר התובע על הבקשה לפנות את הנתבעים מהנכס ואלה קיבלו מספר אופציות ביניהם פינוי הנכס תמורת קבלת דמי מפתח מלאים, מעבר לדירה חילופית בזמן הבנייה והבעלים מתחייבים לשלם לנתבעים דמי שכירות בדירה חילופית למשך כל זמן הבניה שהינו שנתיים. בעקבות ההסדר, בית המשפט דחה את תובענת הבעלים.
עו"ד דניאל סוסנוביק
