הכל החל לפני כ-20 שנים כאשר ניתן פסק בוררות על ידי בית דין צדק של העדה החרדית הספרדית בירושלים (להלן: "הבד"צ") לפיו חויב התובע בפיצוי עבור דמי שכירות ובגין נזקים שבאחריותו בנוגע לנכס שהתובע, היה אחראי לניהולו ולטיפול בו.
לאחר אישור פסק הבוררות בשנת 1999 ע"י ביהמ"ש מחוזי בירושלים , החלו הליכי ההוצאה לפועל, ומונה כונס נכסים. כעבור 18 שנים, ביום 17.12.18 פרסם כונס נכסים בעיתון להגיש הצעות לרכישת 50% מהזכויות מהדירה שתימכר כתפוסה, במכירת זכויות התובע בה.
עו"ד סוסנוביק, הגיש תביעה במסגרתה הוגשה הבקשה, להורות על ביטול פסק הדין החלוט שאישר את פסק הבוררות אשר ניתן בבית הדין של הבד"צ עקב הטעיה ותרמית מצד אחד הנתבעים, הן בעניין נזקי הדירה והן במצג שווא בדבר היות הנתבע בעלים בנכס ולא דייר מוגן, עילה אחרת לביטול הפסק, מחמת התנהלות הבוררים במשוא פנים ומבלי שאפשרו לתובע להיות מיוצג ע"י עו"ד כבקשתו. "המבקש טען כי קמה לו עילת תביעה לביטול פסק הדין החלוט עליה נודע לו רק לאחרונה בשנת 2018 מפי נציג ההקדש, בדבר התרמית של המשיב 2 בהיותו דייר מוגן ולא בעלים בנכס שבבעלות ההקדש. לדידו, מאזן הנוחות נוטה לטובתו של התובע שכן ככל שהדירה תימכר כתפוסה לא יהא ניתן להשיב את המצב לקדמותו בביטול המכר של חלקו בדירה. מה עוד שייגרם לו ולאשתו נזק כספי במכירת הדירה כתפוסה, בתמורה נמוכה משמעותית ממכירתה כפנויה", כתבה השופטת בהחלטתה.
בסופו של דבר, השופטת קיבלה את בקשתו של עו"ד סוסנוביק הוציאה צו מניעה זמני, בכפוף להפקדת 180 אלף שקל בשני תשלומים בשל מצבו הכלכלי הקשה של התובע. "עוד ייאמר כי הצעת המשיב 1 לפינוי מוסכם של המבקש ורעייתו מהדירה על מנת למכור אותה כפנויה, טומנת בחובה קשיים עקב מצב בריאותה הקשה של האישה וצרכיה", כתבה השופטת בהחלטתה.
