דני (שם בדוי): דני קצין בדרגה ובתפקיד בכיר בצה"ל התגרש מאשתו שגם היא קצינה בכירה בצה"ל לפני כשנה. הם התגרשו בהסכמה ונחתם בניהם הסכם גירושין כולל הקובע בין היתר משמורת וזמני שהות עם 2 ילדיו הקטינים עדן (שם בדוי) בת 13 ו רוני (שם בדוי) בן ה 10. לאחר הפרדה מדני האם נכנסה לקשר זוגי חדש שהוביל להריון "לא מתוכנן". אשר הביא את האם להצפה של חרדות. במקביל, בסמוך ללידה החלו היחסים בין דני לבתו עדן להיפגע. בתחילה, לפתע ללא כל סיבה נראית לעין, החליטה עדן כי היא לא מוכנה שאביה יישאר בקשר עם זוגתו החדשה וזה הפך לתנאי להמשך הקשר עמו. מספר ימים לאחר שדני ניהל שיחה עם עדן בעניין והבהיר לה כי היא לא יכולה להעמיד תנאים שכאלה וכי הוא לא מוכן לקבל את זה, ניתקה עדן את הקשר עם דני למשך מספר שבועות. דני פנה אלי עם הבעיה וביקש שאסייע לו.
בפגישה עם דני ניסיתי לברר מדוע לדעתו הקשר נותק. דני התחיל להכפיש את גרושתו ותלה בה את כל הסיבות לניתוק מעדן. המצב החל להתדרדר וגם רוני הקטן החל "הולך בעקבות" אחותו הגדולה וגם הוא החליט ש"אם עדן לא הולכת" גם הוא לא יקיים מפגשים עם דני.
"הבת שלי הופכת להיות אמא שלה" "אין לי מה לעשות עם זה" "זה כבר אבוד" "היא עברה צד" "גם אני יכול לנתק את הקשר" משפטים אלו נאמרו על ידי דני במהלך הפגישה ביננו.
התבטאויות אלו אינן פשוטות ו"מריחות" כנוטות למחשבה של הפרעת אישיות גבולית. כמובן שאינני חושב שדני לוקה בהפרעת אישיות גבולית אך לא היה ניתן להתעלם מהתבטאויותיו.
הפרעת אישיות גבולית (BPD) היא דפוס מתמשך ועקבי שקשור לחוויה פנימית של האדם ומתבטא בהתנהגות שלו. בסופו של דבר ההפרעה גורמת למצוקה קשה של האדם הסובל ממנה ולקשיים בקשרים הבינאישיים שלו.
הסובלים מהפרעת אישיות גבולית, חיים בחוסר יציבות קבועה. הרגשות וההתנהגויות משתנים במהירות ובפתאומיות, וכך גם תחושת הערך העצמי.
הפרעת אישיות גבולית מתבטאת ביחס לאחרים: מעברים חדים מהערצה עיוורת לתיעוב מוחלט. הסובלים מהפרעת אישיות גבולית יכולים ביום אחד לספר בהערצה על מישהו שהכירו ולרצות בחברתו, ובהזדמנות אחרת לספר כמה אותו אדם הוא שפל, חסר כל ערך וכי אין להם שום רצון בקשר עמו. התנהגות רגילה לחלוטין יכולה להפוך להתפרצות זעם. העולם נע מקיצוניות לקיצוניות, משחור ללבן וזאת גם החוויה הפנימית של אדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית.
החוויה האנושית הבסיסית של האדם בעל התנהגויות שכאלה הינה חוויה של דחיה, פחד ונטישה.
בדבריו של דני הייתה עדות לפגיעה, דחיה והשפלה שחש מביתו ודני לא יכול היה לשאת תחושות אלו. לכן היה כל כך עסוק בחוויה העצמית שלו ולא היה פנוי לראות את מצוקותיהם של ילדיו.
בהליכי גירושין מורכבים כאשר ברקע קיימת בגידה, כמו בסיפור של דני. קיימת חווית דחיה אינהרנטית המחזקת את דחק שמעצים את החשיבה וההתנהגות של הפרעת אישיות גבולית.
כאשר אנחנו מלווים לקוחות בהליכי גירושין אנחנו שואפים תמיד להביא את הלקוח ל"רווחה"- wellness. הכוללת אותו ואת בני משפחתו הקרובה.
חשוב לזכור תמיד שהלקוח שלנו הוא איננו אינדיבידואל בודד בעולם וכי בני משפחתו הינם חלק בלתי נפרד ממנו. כמו כן, מערכת הקשרים איתם (ברוב המקרים) קריטית לרווחתו של הלקוח/ה למשך חייו.
כאן נשאלת השאלה: כיצד עלי כעו"ד להתמודד עם מצבו של דני?
במצבים אלו השירות הטוב ביותר שאנחנו המשפחתולוגים יכולים לתת ללקוחותינו הינו "התערבות טיפולית ראשונית" המיועדת לשימוש עורכי דין מול לקוחותיהם.
ההתערבות הטיפולית מתבססת על מודל "דו שלבי" שבניתי במשך השנים.
ההתערבות מבוססת בין היתר על תורתו של היינץ קוהוט והתערבויות משיטת הטיפול הנרטיבי.
שמו של השלב הראשון במודל הינו: "מתן תוקף והכרה"
בשלב הראשון עלינו לתת ללקוח "תוקף והכרה לחוויה האישית". כלומר, להכיר בחוויה הקשה ומטלטלת שהוא חווה. כדי לעשות זאת אנו חייבים להרגיש תחושות של אמפתיה וחמלה כלפי החוויה של הלקוח. גם כאשר הוא מתבטא בצורה הבוטה ביותר. אנו נהיה חייבים להסתכל על הלקוח ממבט הורי/טיפולי ולהכיר בחווית הדחיה/נטישה שאותה הוא חווה. אנו נדרש להפריד בין התנהגותו הבוטה של הלקוח שנוצרת מתוך מגננה, לבין החוויה האנושית של דחיה/נטישה (זו באמת חוויה קשה).
משפטים כמו: "נשמע שמאוד נפגעת מזה שהבת שלך לא רוצה להיפגש אתך" "זה ממש כואב שילדים מתנתקים" " זו תחושה בלתי נסבלת שילד שגידלת עם כל כך הרבה אהבה לא בקשר אתך" יכולים לשמש ככלי למתן תוקף והכרה לחוויה של דני. יש לשים שבשלב זה הדגש הינו על החוויה של הלקוח ולא על ההתנהגות של ביתו.
ברגע שחיברתי את דני לחוויה שלו ונתתי מקום לפגיעה שלו. כל הביטויים הקשים שנאמרו על ידו פשוט נמסו.
ברגעים אלו הכלי המועיל ביותר שאני מוצא לעשות בו שימוש הוא גילוי אמפתיה. גילוי אמפתיה כלפי הלקוח. זה לא אומר שאני מסכים עם הלקוח או תומך ברעיונותיו. גילוי אמפתיה מאפשר לנו להסתכל על הלקוח בעין לא שיפוטית וכך לברר מה הגורם האמיתי לתחושת הדחק של הלקוח.
ברגעים אלו ראיתי במו עייני איך דני שהיה כולו אש ולהבה הופך לאדם רגיש וכואב.
המטרה הסופית בשלב "מתן תוקף והכרה" הינה סיוע ללקוח לגלות אמפתיה לילדיו גם כאשר הוא פגוע מהם עד לעמקי נשמתו. כלומר, כאשר אנחנו מסתכלים בעיניים חומלות על לקוחותינו הם יהיו מסוגלים להסתכל בעיניים חומלות על ילידיהם. אני קורא לזה "שרשרת האמפתיה"
השלב השני נובע מהחובה שלנו לראות את הלקוח כאדם שלם הכולל את מערכת קשריו עם ילדיו.
השלב השני נקרא: "בניית גשרים" כלומר יצירת חיבור אצל הלקוח בין החוויה האישית (שהינה ראשונית-ילדית) לבין החלק ההורי (החומל והאחראי).
כדי לעשות זאת עלינו לבצע "שיקוף למציאות" וזאת על ידי כנות מכבדת והסתכלות שכלתנית על המציאות ועל ההשלכות של בחירות אותם יעשה הלקוח.
בעבודה מול דני הצגתי את ההשלכות המרחיקות לכת והפגיעה העתידית בהתפתחות אישיותם של ילדיו בשל ניתוק הקשר עמו. הזכרתי את חוויית הנטישה שילדיו יחוו, בדגש על הבור הגדול שייפער עם המחסור בקשר עמו. בנוסף הארתי לו כי הורה תמיד צריך להתאמץ יותר כדי לשמור על הקשר וזו בעצם האחריות ההורית.
דני יכול היה להתחבר עם חווית הנטישה העתידית של ילדיו לאחר שהתחברתי אני עם תחושות זהות אלו שהיו בקרבו.
דוגמא נוספת לשיקוף מציאות: למשל, לקוח שמחליט לפתע ש"הוא רוצה לגדל את ילדיו לבדו" מאחר שבתפיסה שלו האם ש"הרסה לו את החיים" היא מסוכנת לילדיו. לקוח זה, חייב להכיר במציאות האובייקטיבית ועליינו לסייע לו לעשות כן. כך, להימנע ממסע הרסני שנובע מתחושת הדחיה והנטישה.
במקרים אלו לעניות דעתי יש לשקף ללקוח את המציאות ולקחת שבמערך השיקולים בחשבון שהכפשות של האם (לדוגמא) גם אם מטרתן : "להציג את האם כמו שהיא באמת" כדי לקבל משמורת משותפת, עלולה להסלים את הסכסוך וכך לפגוע בקשר בין הלקוח לילדיו מעבר למה שנפגע כבר עתה.
ממבט של zoom out על הסיפור של דני ובני משפחתו אנו רואים שני צירים מקבילים של חווית העצמי.
הציר האחד הינו בעצם שרשרת החרדה, דחיה ונטישה שהתחילה בחרדות האם שנכנסה להריון לא מתוכנן והפחד מדחיית בן הזוג החדש שעברה לעדן. עדן ספגה את החרדה והפחד מאיבוד מקומה מול האימא בגלל התינוק החדש ומול האבא עם בת הזוג החדשה. עדן בחרה להוציא את הדחק מול האבא. שכן, למרות החרדה שבאיבוד מקומה מול האם בכל זאת מדובר בעובר שאינו נולד ולכן לא הייתה ממשות לחרדה. מנגד, בת זוגתו החדשה של אביה הינה חיה ובועטת במציאות החיצונית.החרדה איננה מדוברת והתחושות עוברות מהאם לעדן ואז לדני ללא מילים.
הציר שני הוא הציר של מתן תוקף והכרה הנבנה באמצעות דיבור של החרדה המתפוגגת תוך כדי שיח וחיבור בין אנשים.
ממבט של zoom in בחזרה לדני כאשר נתתי לדני תוקף והכרה לתחושותיו הוא יכול היה לחזור לילדיו ולדבר איתם על הפחדים שלהם.
עלינו לזכור תמיד שאנחנו לא עוטים חומר מבודד וכי החרדה שמציפה את הלקוח משפיעה עלינו ומעירה גם אצלנו את "הגלישות" מתוך לכל הפחות ניסיון להזדהות עם הלקוח (יורחב במאמר אחר).
אנו נוכל להפעיל שיקול דעת מקצועי רק אם נחמול גם על תחושות אלו שעולות אצלנו וניתן מקום לחוויית הדחיה, אך לא נפעל מתוכה. אם נהיה מודעים להשפעת "הגלישה" שלנו על תפיסת המציאות, נוכל לפעול בשיקול דעת לטובתו של הלקוח ובני משפחתו.
לסיכום: חשוב שנזכור תמיד שכעורכי דין בתחום דיני המשפחה אנחנו בעצם חלק בלתי נפרד מהמערך המטפל ולעיתים לנו יש השפעה חזקה על הלקוח ואף יותר מכל גורם טיפולי אחר.
עו"ד בנימין דקל עוסק בתחום המשפחה ומתמחה בתופעת הניכור ההורי
(C) כל הזכויות שמורות לעו"ד בנימין דקל
