על פי הערעור שהוגש, מדובר בחייב שניתן צו כינוס לנכסיו וכיום הוא אינו עובד ומקבל גמלה חודשית מהביטוח הלאומי, בגין אובדן כושר השתכרות וסיוע בשכר דירה. החייב נדרש לשלם מאה שקלים בחודש לקופת הכינוס, אולם הוא ביקש לפטור אותו מכך וכונס הנכסים הרשמי היה בעמדתו, אולם שופט בית משפט המחוזי דחה את הבקשה והוא נדרש לשלם מדי חודש את מאה השקלים.
החייב ערער לבית משפט העליון לפטור אותו מהתשלום, כאשר מנגד המנהל המיוחד טען כי יש לחייב פוטנציאל השתכרות בפועל שאינו ממומש. לדברי המנהל הוא עבד במספר עבודות מאז שהוכרה נכותו. השופט נעם סולברג, קבע כי העבודות בהן עבד היו עוד לפני שהוכרה נכותו והוא היה חייב לעבוד מאחר והגיע לחרפת רעב.
השופט נעם סולברג, גם הדגיש כי תשלום מתוך הגמלה לקופת הכינוס מנוגד לסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי שקובע כי "זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא, אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה, לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך" ופקודת פשיטת הרגל אינה גורעת מחוק הביטוח הלאומי. לכן לפי דברי השופט סולברג, לא ניתן להעביר את אותם כספים או חלקם ישירות למנהל המיוחד מאחר ופרשנות זו, לפיה כספי הגמלה מוגנים מפני פגיעה באמצעות התשלום החודשי, גם מגשימה את תכליות הליך פשיטת הרגל.
סיכומו של דבר נקבע כי יש להבחין בין מצבים שבהם החייב מחוסר כושר השתכרות, וגמלת הביטוח הלאומי היא כל הכנסתו, לבין מצבים שבהם קיימת לחייב הכנסה נוספת, ואז אין זהות מובהקת בין התשלום החודשי שעליו לשלם, לבין כספי הגמלה שהוא מקבל. השופטים יעל וילנר ודוד מינץ קיבלו את הכרעתו של השופט סולברג.
עו"ד מתן נבון מומחה לחדלות פירעון מעניק לבקשת אוביטר פרשנות להחלטה בערעור זה
הליך פשיטת הרגל ובשמו החדש הליך חדלות פירעון, הינו הליך משפטי שנועד להשיג שתי תכליות עיקריות:
- כינוס נכסי החייב וחלוקתם בדרך השוויונית, היעילה והמהירה ביותר.
- לאפשר לחייב שנקלע לקשיים כלכליים ואינו מסוגל לפרוע את חובותיו לשקם את חייו הכלכליים ולהתחילם "מחדש", על ידי קבלת הפטר מן החובות.
דיני פשיטת הרגל שלאחר הרפורמה, ייצרו מנגנון לאכיפה קולקטיבית של זכויות נגד רכושם של חייבים, בד בבד עם האפשרות להביא לשמיטת חובות החייב על ידי מתן צו הפטר.
חייב שאינו בעל כושר השתכרות:
קיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת הרגל ובשיקומו של החייב. החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל כשבמהלכם אדם שהיווה נטל על החברה משתקם ולומד להתנהל כלכלית בצורה נכונה וראויה.
הליך פשיטת הרגל נועד לאפשר לחייב לשלם חובותיו כמידת יכולותו , כל עוד נשמרת הזכות לחיים בכבוד, כשבסופו לקבל הפטר ולהתחיל חיים כלכליים חדשים.
סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי, קובע מפורשות כי הזכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה או לעיקול בכל דרך שהיא, אלא לתשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה. פקודת פישטת הרגל אינה גורעת מחוק הביטוח הלאומי ומשכך, נראה כי המחוקק, בקובעו כך, בחר להחריג את הגמלה ולא לאפשר נטילתה לאחר.
נראה כי חייב אשר מתקיים מגמלת הביטוח הלאומי בלבד ואינו בעל יכולת השתכרות כלשהי, אינו מחויב, שלא לומר רשאי, להעביר את גמלתו ו/או חלק ממנה אל קופת הכינוס.
במידה וגמלה זו הייתה ניתנת להעברה ו/או לעיקולים שונים, החייב היה מוצא עצמו חסר פת לחם ויכולת להתקיים בכבוד, שהינה הזכות הבסיסית של כל אדם ומשרתת את האינטרס שלנו כחברה מתוקנת.
יש לזכור, כי מדובר במקרים חריגים ושאינם שכיחים בהם לחייב אין שום יכולת ו/או פוטנציאל השתכרות כלשהו.
נושיו של החייב:
אינטרס הנושים המרכזי בהליכי פשיטת רגל ו/או בשמם היום הליכי חדלות פירעון, הינו לפירעון הוגן ושוויוני של החובות כלפיהם וההגנה על זכות הקניין.
כמבואר לעיל, אחת התכליות העיקריות של הליך פשיטת הרגל העומדת לזכות הנושים, הינה כינוס נכסיו של החייב וחלקותם באופן שיוויוני בדרך המהירה והיעילה ביותר.
במצב דברים בו החייב פנה להליכי חדלות פירעון והחיב אינו משלם דבר לקופת הכינוס, נראה כי אינטרס הנושים והזכות להשבת הקניין שלהם נפגעים בצורה קשה ועמוקה, עד חסרון כיס מלא. זאת ועוד, שהתכלית העיקרית שבהליך פשיטת הרגל המגנה על זכויות הנושים, נפגעת מאוד עד כדי ביטולה לאלתר.
על כן, יש לבחון את נקודת האיזון שתקיים את שני האנטרסים המנוגדים. האחד, טובתם של הנושים והרצון שלא לפגוע בקיניינם, אל מול האינטרס הציבורי לשיקום החייב שלא יהווה נטל על החברה כולה.
התייחסות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי להלכה שנקבעה:
ראשית יש להבהיר, כי בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, לא קיימת התייחסות מובהקת לנסיבות בהן לחייב אין יכולת השתכרות כלשהי והוא מתקיים מגמלת הביטח הלאומי בלבד.
אנסה ליישב את הפסיקה שנקבעה עם מספר סעיפי חוק רלוונטים ותכליתם.
סעיף 160 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, הגדיר את דמי המחייה הנחוצים לחייב ולבני משפחתו, כך שאלו ייקבעו לפי הרף הבסיסי למחייה בכבוד שנקבעו על ידי שר המשפטים בהתאם לסעיף 162(ב) לחוק והתאמתם לנסיבות האישיות של החייב או בשמו החדש היחיד.
דרך חישוב דמי המחייה בכבוד מחושב לעיתים רבות על בסיס תוצאות סקר הוצאות משק הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
קביעת ההחזר החודשי של החייב והתשלום לקופת הכינוס נשענים על כושר השתכרותו של החייב. על פי החוק, גובה התשלומים לקופת הכינוס ייקבע על בסיס כושר ההשתכרות של היחיד לאחר שהופחתו ממנו דמי המחיה בכבוד.
במצב דברים בו היחיד אינו בעל כושר השתכרות כשלהו, והוא משתכר מגמלת הביטוח הלאומי בלבד, תכלית החוק מתיישבת עם הפסיקה שנקבעה בבית המשפט העליון ולפיה, היחיד לא ידרש לשלם דבר לקופת הכינוס וכי הגמלה תשמש למחייתו בכבוד.
