שופטי ההרכב קבעו כי למערער היה דפוס פעולה חוזר של פעילות עסקית ניכרת באמצעות חברה מסוימת ואי הגשת הדוחות שלה ואחר כך סגירתה והעברת הפעילות לחברה אחרת
דוד דהן משדרות, נידון בבית משפט השלום באשדוד, למאסר בפועל של 11 חודשים לאחר שהורשע באי הגשת 7 דוחות שנתיים – של שלוש חברות פרטיות בבעלותו והדוח האישי שלו. בגזר הדין, צויין כי החברה בבעלותו של דהן, שעסקה בשיפוצים לא הגישה שתי דוחות שנתיים, החברה שעסקה בעבודות בנייה לא הגישה דוח שנתי אחד והחברה שעסקה בבניה לא הגישה שלוש דוחות שנתיים.
במשפט שנערך נגדו בבית המשפט באשדוד, התביעה טענה למתחם עונש הולם של מאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר בפועל לכל עבירה, וביקשה להטיל על המערער בין 18 ל-20 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. ההגנה טענה למתחם עונש הולם שבין 4 ל- 9 חודשי מאסר, וביקשה להטיל על המערער מאסר בעבודות שירות, ועונשים נלווים מתונים. בסופו של דבר הוטלו על דהן 11 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 30,000 שקלים.
דהן כאמור הגיש ערעור על גזר הדין והרכב השופטים דלה את הערעור בין השאר כי לדהן היה דפוס פעולה חוזר, הוא פעל במסגרת חברה אחת, לא הגיש את דוחותיה, הפסיק לפעול באמצעותה והעביר את הפעילות לחברה הבאה, וכך הלאה. יתרה מזאת, גם לאחר הגשת כתב האישום הראשון נגדו הוא המשיך לבצע עבירות דומות בשתי החברות. וכפי שנכתב בגזר הדין "בסופו של דבר, הפעילות העסקית של המערער בחברות השונות גלגלה מעל 50 מיליון שקלים ומס הכנסה לא קיבל על כך דוחות", כתבו השופטים בפסק הדין והסיפו: "הגם שעקרונית אין קשר מחייב בין מחזור עסקאות לבין רווח החייב במס, הרי שהדעת נותנת שפעילות של מספר חברות, בהיקפים של עשרות מליוני שקלים, על פני שנים, מניבה רווחים החייבים במס, ומכל מקום, לשם כך בין היתר נועדו הדוחות השנתיים, לעמוד על רווחי הנישום ועל חבותו במס. המערער, במחדליו החוזרים, לא איפשר לשלטונות לבחון את הדברים. וככלל אין זה מתקבל על הדעת להניח לטובת נישום שלא הגיש דוחות, שהוא לא הרוויח ולא היה חייב בתשלום מס".
