על פי התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז, על ידי עורכי הדין כהן ובר־און בשמו של תושב המושב עין שריד ושני בניו, בתמורה להפקעת מגרש בשטח של דונם ורבע ביישוב עין שריד, הם היו אמורים לקבל שני מגרשים חלופיים קטנים מהשטח שלהם, אך בפועל בסופו של דבר קיבלו מגרש אחד בלבד, כאשר בתביעה נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לב השרון, נטען שהמגרש שהובטח לתושב בעצם נמכר לצד שלישי.
מנגד אנשי הוועדה המקומית טענו כי במגרש אשר נמסר לתושב, הוא הקים עליו את ביתו ולכן כל התביעה מתייתרת מאחר והמגרש משקף הלכה למעשה את מלוא התמורה שהגיע לו בגין ההפקעה. השופט אורן שוורץ, לא קיבל את טענת הוועדה המקומית וקבע בפסק הדין כי המשפחה הסתמכה על ההתחייבויות שלפיהן תקבל שני מגרשים וקבע בנוסף, שהסיכום באשר לחילופי השטחים במסגרת ההפקעה "עוות" בשל תוספת תנאי שלפיו התושב יקבל את הזכויות במגרש אחד אם יוותר על זכויותיו במגרש השני. "הרשויות לא מילאו את חלקן ואף נהגו בחוסר תום לב וברשלנות, תוך ניצול פערי הכוחות שעמדו לזכותן", כתב השופט שוורץ בפסק הדין והוסיף: "כך לא ייעשה. ניצול חולשתו של האחר עומד בסתירה מוחלטת לחובת ההגינות ותום הלב המוגברת החלה על רשות מנהלית".
הנתבעים הנוספים בפרשה, מדינת ישראל, רשות מקרקעי ישראל והרשות המקומית התביעה נגדם נדחתה בשל התיישנות. אולם כאמור, לבסוף קבע השופט, שהוועדה המקומית תשלם כשני מיליון שקלים לתובע וכן גם את שכר טרחת עורכי דינו כהן ובר-און והוצאות משפט בסכום משמעותי של 200 אלף שקל. הנתבעים האחרים, שהתביעה נגדם נדחתה בשל התיישנות, ישלמו כל אחד שכר טרחת עורכי הדין בסך 15 אלף שקלים
עורכי הדין כהן ובר־און מסרו, בתגובה: "מדובר בפסק דין תקדימי, שישמש מורה דרך בכל הנוגע לתשלום פיצויים בגלל הפקעת קרקע. בית המשפט קבע שיש לשלם לבעל הזכויות בקרקע את השווי הכספי של הקרקע שהופקעה מידיו, ולהעמידו באותו מצב שהיה עומד בו אלמלא ההפקעה. סכום הפיצוי גבוה במיוחד, והיה אף גבוה יותר אם היו פונים אלינו לצורך הגשת התביעה לפני שחלפה תקופת ההתיישנות".
