לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, הגיעה תביעה של אדם הטוען כי במהלך עבודות בבניין בו הוא מתגורר, במסגרת פרוייקט תמ"א 38, גנבו הפועלים ציוד מהדירה בה הוא מתגורר.
לדבריו השאיר את הציוד לאחר שקיבל אישור לכך מבעל הדירה ממנו הוא שוכר אותה.
כשהגיע לדירה גילה להפתעתו כי חלק מהציוד נגנב מתוך הארגזים הסגורים שהיו בדירה, וכי נעשה שימוש בחלק אחר של הציוד, לטענתו על ידי הפועלים, אשר התגוררו בדירה במהלך הפרויקט.
לטענתו החברה הנתבעת התחייבה בהסכם עם בעלי הדירות לשפות צדדים שלישיים להם יגרם נזק כתוצאה מהפרת ההסכם.
לטענת התובע, ההסכם הופר מאחר והנתבעים התחייבו שלא לאפשר הלנת פועלים בשטח הבניין, וצירף לתביעה חשבונות חשמל המראה כי היה שימוש בחשמל בדירה במהלך הפרויקט. על כל זאת הגיש התובע את התביעה על סך 27,910 ש"ח.
הנתבעים טענו כי החוזה אינו מתייחס למטלטלין המאוחסנים בדירה אלא רק לנזקים הנגרמים לדירה עצמה, "אין לראות בנתבעים כמבטחים של הדירות בפרויקט".
כמו כן, טענו הנתבעים כי התובע לא הגיש תלונה במשטרה ולכן לא ניתן לדעת אם באמת הציוד נגנב ואם בכלל היה ציוד בדירה מלכתחילה.
בית המשפט קבע כי הנתבע טוען שהוא צד שלישי לחוזה, ולכן בהתאם לחוק החוזים עליו להוכיח כי כוונת הצדדים הייתה להקנות לצד שלישי זכות לתבוע באופן ישיר עפ"י החוזה.
ביהמ"ש קבע כי לא הוכחה כוונה כזו עפ"י החוזה, וכי די היה בכך כדי לדחות את התביעה.
עוד קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח את דבר הלנת הפועלים בדירה וכי חשבונות החשמל שהציג מתייחסים לשימוש רגיל שנעשה ע"י הפועלים כחלק מהעבודות שבוצעו בבית.
השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב הוסיפה כי גם היה מוכיח כי הנתבעים הפרו את החוזה ואכן הפועלים לנו בדירות, עדיין לא הוכח קשר סיבתי בין הלנת הפועלים לבין הציוד שנגנב, וכן לא הוכח גובה הנזק.
