מי אתה אבי רוחן?

לפני כחמש שנים עלה שמו של אבי רוחן לכותרות כאשר בעל חנות מכולת מהוד השרון, שי בכר נרצח בפיצוץ בצומת הכניסה להוד השרון. זה היה בערב שבת הפיצוץ העז נשמע בכל השכונות של הוד השרון ושל כפר סבא. הנרצח שי בכר העיד כמה שבועות קודם לכן במשטרה נגד אבי רוחן וכמה מאנשיו.

בעל חנות לווה לפני שנים סכום של 350 אלף שח מבעל עסק בהוד השרון הוא הצליח להחזיר 260 אלף שח. בעל העסק נפטר ובנו, מהנדס במקצועו, ניסה לחלץ את החוב ופנה על פי חשד המשטרה לאבי רוחן. על פי התלונה של בכר הגיע רוחן יחד עם נוספים לעסק שלו הכו אותו ואף דקרו את האיש. בכר התלונן לימ"ר מרכז, ובמשך תקופה קצרה ניהלה המשטרה חקירה סמויה שבה בוצעו האזנות סטר והוקלטו על פי הפרקליטות שיחות סחיטה כנגד בכר.

אבי רוחן – התחמק ממשפט על ידי אלימות

רוחן נעצר על ידי המשטרה שסברה כי היא עומדת להכניסו לכלא לתקופה ארוכה. אלא שב 23 לינואר 2015 התפוצצה מכוניתו של בכר אחרי שהמשטרה כשלה בניסיון להגן עליו.

רוחן מוחזק כרגע במעצר במסגרת פרשת 512 הוא מואשם במספר עבירות המרכזית בהן היא רצח שאירע ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, שבו נרצחו שלושה בני אדם בפיצוץ בחנות להמרת מטבעות. היעד לחיסול היה העבריין הידוע; זאב רוזנשטיין, שניצל בנס מהאירוע. הפרקליטות סבורה כי אבי רוחן היה הדמות הדומיננטית בארגון מאחורי ניסיון החיסול של רוזנשטיין, והוא נסע לבלגיה כדי להיפגש עם עמיתו העבריין איציק אברג’יל לפני האירוע.

הכחיש כל מעורבות בנסיון על חיי רוזנשטיין

מיד לאחר שאיציק מסר את עדותו בפרשת 512 נקרא רוחן לעלות לדוכן העדים. הוא עצמו דחה את טענות הפרקליטות ואמר בין היתר : ״לא דובר איתי על הפגיעה ברוזנשטיין שום דבר״ לטענתו הוא הגיע לחבל גליה למסיבה, התארח בבית חבר, ופגש במקרה את איציק אברג’יל במלון ״אני וחבר שלי לא יצאנו מהמלון. שמעתי על זה לראשונה מהתקשורת, אין לי שום מעורבות. בגלל שהייתי בבלגיה אני עצור" אמר בעדותו.

אבי רוחן בן 57 – התחיל בכלל את דרכו כבעל מכולת שכונתית בפרדס כץ. טיפוס חייכן, בתחילת שנות ה-90' חל פיצוץ בחבורה המגובשת של עברייני פרדס כץ והם נחלקו לשתי מחנות: כנופיית פרדס כץ שבראשה עמד איציק חדיף וכנופיית רמת עמידר שבראשה עמד אמיר זכריה לצד האחים הררי. וכך, מחברים טובים שאכלו ובילו יחד, וחגגו בשמחות של בני משפחותיהם – הם הפכו מהר מאוד ליריבים מרים. רוחן נכנס לתוך הקלחת העבריינית.

תחילתו של מרחץ-דמים בלתי פוסק

"הפיצוץ בין החבורה הוביל למרחץ דמים שלא זכור כמוהו בתולדות הפשע בישראל" – טוען קצין בכיר במשטרה, "מדובר בעבריינים די מתוחכמים, כאלה שאי אפשר היה להשתיל להם מדובבים בתאים או לעשות להם תרגילי חקירה. הם היו מיומנים בצורה מדהימה ועשו הכל נכון כדי לא להפליל את עצמם. את הכירו את כל שיטות החקירה שלנו".

במאי 1993, נרצח אמיר זכריה, ראש כנופיית רמת עמידר. הרוצח, שהיה רעול פנים, דפק על דלת ביתו של זכריה בעת ששהה בו עם שתי ידידות, קרא לו לצאת החוצה, וכשזה יצא הוא חוסל מטווח אפס.

איציק חדיף נעצר כחשוד ברצח של זכריה והוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב. עדת הראייה לרצח, שהייתה אמורה להעיד נגד חדיף ולשלוח אותו למאסר ממושך, נעלמה באופן מסתורי, והמשפט נגדו הוקפא עד שלבסוף שוחרר ממעצרו.

כמה חודשים לאחר מכן נרצח מאיר חדד בזמן ששהה בקרבתו של חדיף. לטענת המשטרה, היעד של המתנקשים היה חדיף, אותו הם רצו לחסל כנקמה על רצח זכריה. חדד, כך העריכו במשטרה, נרצח בטעות, וחדיף נמלט מזירת הרצח וניצל.

שלוש שנים מאוחר יותר, במרץ 1996, נרצח אחיינם של האחים הררי, אייל הררי רומנו בן ה-16. על פי החשד, רומנו ניסה לרצוח את חדיף ונכשל – וכנקמה על החיסול שכשל הוא חוסל בעצמו. הרצח של הנער העצים באופן טבעי את היריבות בין שתי הכנופיות, והאחים הררי החליטו לסגור חשבון עם חדיף ואנשיו – אותם ראו כחשודים הטבעיים ברצח אחיינם.

מרגע זה מסכת החיסולים לא עצרה לרגע, ולאורך כל שנות ה-90 הדם זרם כמים ברחובות השכונות היריבות. בתחילת יוני 1997 חוסל סהר אזולאי (21), כאשר ליד מכוניתו חנה אופנוע ממולכד במטען חבלה שהתפוצץ וחיסל אותו במקום. החשד הוא כי עברייני רמת עמידר עמדו מאחורי החיסול כנקמה על רצח האחיין של האחים הררי.

חודש לאחר מכן, כנקמה על חיסולו של אזולאי, נרצח משה עג'מי בן ה-21 ובן דודו של אמיר זכריה. כמה שבועות לאחר מכן, בספטמבר 1997, נרצח ברמת גן דוד פרלה לעיני אשתו. הקורבן הבא היה כאמור הרב חדיף.

סוף הסכסוך העקוב מדם הגיע רק בשנת 2007, לאחר מסע של סולחות בין עבריינים משתי הכנופיות, שבסופו הוחלט על הפסקת החיסולים ההדדיים.

בתחילת שנות האלפיים, אבי רוחן חבר, לפי המודעין המשטרתי, לאיציק אברג’יל – שם עסק ביבוא סמים, וכאמור, הקים על פי החשד ארגון פשיעה באזור השרון ופתח תקווה. בבית המשפט המחוזי בתל אביב נחקר רוחן על ידי התביעה וגם בידי סנגורו אבי כהן, ומשה יוחאי. רוחן דחה את האישומים, ביניהם מימון וניהול של עסקאות סמים קשים והברחתם לישראל, רכישת אמצעי לחימה, שכירת דירות מסתור, שימוש בדרכון מזויף והעברת כספים למשפחות חברי הארגון, ואמר: "לא שילמתי ולא נתתי לאף אחד. לא היה ולא נברא. אני לא יודע לטוס עם הדרכון שלי, עם דרכון מזויף אתה רוצה שאטוס? אני לא יודע אנגלית, אני לא יודע כלום. אף פעם לא שילמתי למשפחות. לא קניתי כרטיסי טלפון". כהן שאל: "טוענים שעמדת בראש קבוצה עבריינית, ומימנת פעילות של ארגון אברג'יל. מה היה הקשר שלך לאנשים?".

כנגד, אבי רוחן הסביר: "אחד בן אחותי, השני חבר, פתחנו עסק של קרמיקה, רחיצה, שיווק ירקות, כל אחד אחראי לעצמו. מעבר לזה לא היה שום דבר. כל אחד היה עצור בפני עצמו על דברים שונים".

כשנשאל על ההכרות שלו עם עד המדינה הכחיש בתוקף ואמר ״לא היה לי שום קשר עם ד' מעולם הוא לא היה אצלי בבית ולא ידע איפה אני גר", אמר רוחן והוסיף "פעם אחת באשדוד נפגשתי עם יצחק וראיתי אותו יושב שם, אמרתי שלום והלכתי".

קמרון סירבה לפרט אבל בדיקה מהירה מגלה כי בתחילת שנות האלפיים כאשר ארגון אבי רוחן היה בשיאו בפרדס כץ, יעקב פליסיאן וגיסו אייל סלהוב היו מקורבים מאוד לאבי רוחן.

בשלב מסויים הגיס סלהוב החל לעבוד עם ימ"ר מרכז, שאנשי המודיעין שלה ניטרו את פעילות ארגון אבי רוחן. במסגרת הזו, נטען, שסלהוב סיפק מידע על רוחן ואפילו היה זה אשר שתל את ההרואין שנתפס ברכבו של רוחן – תיק שהסתיים בזיכוי מהדהד של רוחן.

זמן מה לאחר הזיכוי נרצח סלהוב בפרדס כץ, במקביל לרצח סוכן נוסף של ימ"חלפו שנים וחנקישייב שהיה שכן של הפליסיאנים וסלהוב נכנס לכלא, וכדי לצאת משם הוא פנה לחוקרי ימ"ר מרכז והציע להם מידע ממקור ראשון על רצח סלהוב. לדבריו, הרוצח היה יעקב פליסיאן בשליחות אבי רוחן, והוא עצמו ראה סרטון שהכין יעקב פליסיאן שבו הוא תיעד את הרצח, לכאורה כדי להציג אותו לבוס, רוחן.

חנקישייב לא ידע להציג את הסרטון וטיעוניו נדחו מחוסר אמינות, אבל הוא לא התייאש ופנה עם הסיפור לכתב התוכנית "עובדה", עומרי אסנהיים. חרף העניין העצום של מערכת "עובדה" בנושא חיסול הסוכנים של ימ"ר מרכז, הסיפור הזה לא פורסם במסגרת התחקיר הגדול על הפרשה, אבל הוא כן היה חלק משמעותי מהמידע המודיעיני שעליו נסמך התחקיר עם חשיפת זהותו של עד המדינה בפרשת הבר נוער חשפו אסנהיים ו"עובדה" את הסיפור המלא על המקור שלהם, חנקישייב, העבריין מפרדס כץ שימ"ר מרכז סירבו לקבל את הסיפור שלו עקב חוסר אמינות, אבל חרף כל נורות האזהרה, ראשי ימ"ר תל אביב ופרקליט המדינה שי ניצן קנו בשקיקה את הסיפור ההזוי שלו על הקשר של האחים פליסיאן לרצח המתועב במועדון הבר נוער.