לפני שנגזר דינו, הנאשם אמר שאין בכוונתו להתנצל, וכי לאחר שחרורו יעשה יותר משעשה והביע רצונו להישאר בכלא.
לפני כשנה וחצי, תושב עזה, עבד אל רחמאן פציח, השתתף בהתפרעויות תהלוכת השיבה שנערכות באזור כרם שלום בגבול ישראל רצועת עזה. בהתפרעויות השתתפו רבים מתושבי עזה ובמהלכן נזרקו אבנים על החיילים והוצתו צמיגים. החיילים הורו לקהל המתפרעים להתפזר ע"י ירי גז מדמיע אך פציח ומתפרעים אחרים המשיכו במעשיהם והוא הגיע לגדר הגבול בין ישראל לרצועת עזה, שנחתכה ונפרצה. החיילים עצרו שני צעירים שחדרו לישראל והורו לפציח שעמד בקרבת מקום להיכנס לישראל ואף הוא נעצר.
בחקירתו הוברר כי במשך שנתיים הוא השתייך ליחידת המילואים של הג'יהאד האסלאמי ובמסגרתו הוא השתתף באימון צבאי בסיסי שכלל אימון נשק, ירי ברובה קלצ'ניקוב ואימון על אר.פי.ג'י ואימון פריצה לערים. לאחר מכן הנאשם השתתף בפעילות שמירה ונערכה בחוף הים בעזה, שנועדה להילחם בחיילי צה"ל אם יחדרו לעזה דרך הים ולאחר כחודש, יצא פציח לקורס צבאי נוסף, שכלל לחימה בשטח בנוי, ובסיומו הצטרף ליחידת הקשר. לאחר כ- 5 ימים עזב את היחידה בשל כך שהפעילות חייבה קריאה וכתיבה והוא התקשה בכך. עוד עלה מחקירתו כי במהלך מבצע "צוק איתן", ביולי או אוגוסט 2014, פציח שמע שילדים מצאו טילים בחוף הים. הוא סיפר על כך לאחיו, פעיל ג'יהאד אסלאמי צבאי, שאמר לו שהטילים של הארגון וביקש ממנו לשמור עליהם.
התביעה הגיעה לבסוף להסדר טיעון בו הודה פציח במיוחס לו אך השאירה את עניין העונש לבית המשפט. כאשר התובע ציין את חומרת המעשים ואת החשיבות בהרתעת הרבים ועתר להטיל על פציח עונש כולל של 7 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס מרתיע. מנגד, טען הסניגור כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולמעשה מרבית הראיות הן מפיו של הנאשם, ששיתף פעולה בחקירותיו בשב"כ ובמשטרה. עוד ציין הסניגור כי פציח היה בן 20 ומרבית הפעילות הארגונית היתה פעילות דתית וביחס לפעילות הצבאית, מדובר בפעילות הגנתית שאינה קרובה לגבול או כרוכה בחציית הגבול. באשר לצעדות השיבה נטען כי הוא לא זרק אבנים ולא הבעיר צמיגים ולא התכוון להיכנס לישראל אלמלא החיילים שקראו לו.
השופט ביתן ציין בגזר הדין כי החלק הארי של מעשי הנאשם בוצעו לפני כחמש שנים וזהו מאסרו הראשון של הנאשם, ומאסרו, כאסיר בטחוני תושב עזה, צפוי להיות קשה מהרגיל, שכן, מטבע הדברים, הוא אינו זכאי לחופשות ולפעילויות שונות הפתוחות בפני אסירים שאינם בטחונים. "הנאשם ביצע את המעשים מתוך מניע אידיאולוגי וכשניתנה לו האפשרות לומר את דברו במסגרת הטיעונים לעונש אמר "אני לא מתכוון להתנצל. כשאני אשתחרר אני אעשה יותר ממה שעשיתי". בנסיבות, נראה כי יש סיכוי ממשי שהנאשם ישוב לבצע עבירות ויש מקום להחמיר בעונש שיוטל עליו על מנת להרתיע אותו ושכמותו".
