לפני כשנה נרשם לתושבת תל אביב, דו"ח על עבירה של חניה בגן. על פי העובדות שלא היו שנויות במחלוקת, אחד מגלגלי רכבה של התושבת היה על מלבן דשא המצוי מול ביתה. במסגרת דיון ההוכחות טענה הנאשמת, וניסתה להוכיח כי מדובר בכלל בשטח הפרדה ולא ב"גן" כמשמעותו בחוק העזר. מנגד, התובעת העירונית טענה, כי מדובר במקום שצמחים צומחים בו המצוי ברחוב ואין בסיס להבחין בינו לבין מדשאות סמוכות אחרות, שאין חולק כי הן "גן" כמשמעותו בחוק העזר. מכאן שהמקום עליו נמצא אחד מגלגלי רכבה של הנאשמת הוא "גן". יתר על כן, טענה התובעת כי אין משמעות לעובדה כי רק אחד מגלגלי הרכב חנה בתחום "הגן" ומכאן שהעבירה נעברה.
בגזר הדין, השופט סעדון, לא התייחס לעובדה האם מדובר בשטח הפרדה או גן, אלא לעובדה האם רק גלגל אחד של רכב מספיק לכתיבת הדו"ח. "לטעמי, קיים למצער ספק אם דין גלגל אחד של רכב כדין רכב "שלם" החונה בתחום "גן" לצורך השתכללות העבירה על פי חוק העזר. ספק זה מתעצם למקרא חקיקה דומה. כך למשל תקנה 72 (א) לתקנות התעבורה מתייחסת לסדרת איסורי עצירה, חנייה או השארת רכב "כולו או חלק ממנו". ללמדך כי כאשר ביקש המחוקק לקבוע איסור גם בהתייחס לחלק מחלקיו של רכב – עשה הוא כן במפורש", כתב השופט סעדון בהחלטתו.
בהמשך כתב השופט בהחלטתו כי הפרשנות אשר רואה גם בחלק מרכב, "רכב" שלם לצורך השתכללות העבירה עשויה להוביל לאבסורד. "טול לדוגמה אדם הנכנס לגן כאשר הוא מחזיק בתיקו הגה של רכב. פרשנות הרואה בהגה הרכב "רכב" לצורכי חוק העזר תראה באותו אדם כמי שעבר את העבירה. זאת, גם שספק אם יהיה מי שיחלוק כי "הגה" בלבד אינו "רכב" וככל שהגה זה מונח בתיקו של אותו אדם, הוא אינו יוצר מטרד או הפרעה כלשהם להנאת הציבור מן הגן. לטעמי לא לכך כיוון המחוקק בחוקקו את הוראת סעיף 32 לחוק העזר", כתב השופט סעדון בגזר הדין וכאמור זיכה את הנאשמת מחמת הספק.
