החלטתם מדגישה מגמה הולכת וגדלה בהולנד, שבה יותר ויותר זוגות מבקשים למות יחד. מאמר זה בוחן את סיפורם של בני הזוג ואן אכט, את ההיבטים המשפטיים של המתת חסד במדינות שונות ואת האפשרויות הקיימות בישראל בנוגע להחלטות הנוגעות לסוף החיים.
סיפורם של בני הזוג ואן אכט
סיפורם של דריס ואן אכט, ראש ממשלת הולנד לשעבר, ואשתו, יוג'יני, הוא דוגמה קורעת לב לאהבה עמוקה וכבוד הדדי שהובילו להחלטה משותפת על המתת חסד. בני הזוג, שניהם בני 93, בחרו לסיים את חייהם יחד באמצעות הליך המתת חסד. לאחר 70 שנות נישואין, הקשר ביניהם היה בל יינתק, ובריאותם הרופשת הובילה אותם לקבל את ההחלטה הסופית הזו. הם החזיקו ידיים כשהלכו לעולמם, סמל לקשר ולמחויבות שלהם זה לזו לאורך כל חייהם.
מקרה זה אינו מקרה בודד בהולנד. המדינה חוותה עלייה במספר הזוגות הבוחרים בהמתת חסד משותפת. דיווחים מצביעים על כך שבשנת 2020, 26 זוגות בחרו בדרך זו, כאשר המספרים גדלו ל-32 בשנת 2021 ול-58 בשנת 2023. החלטתם של בני הזוג ואן אכט מדגישה את הקבלה והפרקטיקה הגוברת של המתת חסד זוגית בהולנד, שבה המסגרת המשפטית תומכת בזכותם של אנשים לבחור בהמתת חסד בתנאים מסוימים.
סיפורם של בני הזוג ואן אכט הוא עדות לאהבה העמוקה והתמיכה ההדדית שאפיינו את חייהם. כמו כן, הוא מדגיש את החשיבות של קיום אפשרויות חוקיות עבור אלו המעוניינים לשים קץ לסבלם באופן מכובד ורחום.
מגמות בהמתת חסד זוגית בהולנד
בשנים האחרונות, הולנד חווה עלייה ניכרת במספר הזוגות שבוחרים בהמתת חסד משותפת. מגמה זו משקפת עמדות חברתיות רחבות יותר כלפי המתת חסד ואוטונומיה אישית בהחלטות סוף חיים. המקרה של דריס ואן אכט ואשתו, יוג'יני, שבחרו לסיים את חייהם יחד בגיל 93, הוא דוגמה נוגעת ללב לתופעה זו. החלטתם נבעה מאהבתם העמוקה ותלותם ההדדית, רגש שמהדהד בקרב זוגות רבים אחרים המתמודדים עם נסיבות דומות.
נתונים סטטיסטיים מדגישים מגמה הולכת וגדלה זו. בשנת 2020, 26 זוגות בהולנד בחרו לעבור המתת חסד בו זמנית. מספר זה עלה ל-32 בשנת 2021 והגיע ל-58 בשנת 2023. נתונים אלה מצביעים על שינוי משמעותי באופן שבו ניגשים להחלטות סוף חיים, במיוחד בקרב זוגות קשישים המעדיפים להתמודד עם המוות יחד ולא לסבול מכאב הפרידה.
ניתן לייחס את העלייה במקרי המתת חסד זוגית למספר גורמים, ביניהם הזדקנות האוכלוסייה, מודעות מוגברת להמתת חסד כאופציה חוקית ועמדות תרבותיות מתפתחות כלפי מוות וגסיסה. המסגרת המשפטית החזקה של הולנד להמתת חסד, המדגישה אוטונומיה של המטופל ואמצעי הגנה מחמירים, ממלאת גם היא תפקיד מכריע בתמיכה בזוגות בקבלת החלטות עמוקות אלו.
היבטים משפטיים של המתת חסד במדינות שונות
חוקי המתת החסד משתנים באופן משמעותי ברחבי העולם, ומשקפים נקודות מבט תרבותיות, אתיות ומשפטיות שונות על הזכות למות. בבחינת הבדלים אלו, ברור שבעוד שחלק מהמדינות מתירות צורות שונות של המתת חסד, אחרות מקיימות איסורים מחמירים.
המתת חסד בהולנד
הולנד היא אחת המדינות המתקדמות ביותר בנוגע להמתת חסד. החוק ההולנדי מתיר הן המתת חסד אקטיבית והן פסיבית בתנאים מחמירים. כדי להיות זכאי, אדם צריך לסבול באופן בלתי נסבל ללא סיכוי לשיפור ועליו לבטא באופן וולונטרי וחוזר ונשנה רצון למות. בנוסף, האדם צריך להיות מודע לחלוטין להחלטתו ולהשלכותיה. משמעות הדבר היא שאנשים עם ליקויים קוגניטיביים חמורים, כמו דמנציה מתקדמת, אינם יכולים לבקש המתת חסד. ההליך חייב להתבצע על ידי רופא, ונדרשת חוות דעת רפואית שנייה כדי להבטיח שעומדים בכל הקריטריונים המשפטיים.
המתת חסד בבלגיה
בלגיה מחזיקה בחוקים דומים להולנד אך מרחיבה את הזכות להמתת חסד לקטינים ולאנשים עם מחלות נפש. ילדים יכולים לבקש המתת חסד בהסכמת הוריהם, בתנאי שהם במצב סופני וחווים סבל מתמיד ובלתי נסבל. עבור מבוגרים, החוק מכסה גם את אלו הסובלים מסבל פסיכולוגי קשה, בתנאי שכל שאר התנאים החוקיים מתקיימים. גישה מכלילה זו משקפת את הפרשנות הרחבה יותר של בלגיה לזכות להפסקת הסבל.
המתת חסד בשוויץ ובמדינות אחרות
שוויץ ידועה בהיתר שהיא נותנת להתאבדות בסיוע, כולל עבור זרים. שלא כמו המתת חסד אקטיבית, הכוללת מתן תרופה קטלנית על ידי רופא, התאבדות בסיוע בשוויץ דורשת מהאדם ליטול בעצמו את החומר שנקבע לו. שיטה זו מספקת אפשרות לאנשים עם מחלות ניווניות כמו ALS, שחייבים לבחור את הרגע המתאים בעודם עדיין מסוגלים פיזית לבצע את המעשה בעצמם. מדינות אחרות, כמו קנדה וספרד, גם הן יישמו לגליזציה של צורות שונות של המתת חסד, בדרך כלל בתנאים מחמירים הדומים לאלו שבהולנד ובבלגיה.
לסיכום, הנוף המשפטי של המתת חסד הוא מגוון. בעוד שחלק מהמדינות מציעות גישה רחבה תחת פיקוח קפדני, אחרות נותרות מגבילות יותר, מה שמשקף את הדיונים האתיים המתמשכים על הזכות למות.
המתת חסד והחלטות סוף חיים בישראל
בישראל, המתת חסד אינה חוקית, לא אקטיבית ולא פסיבית. למרות זאת, קיימות הוראות במסגרת החוק המאפשרות לאנשים לקבל החלטות מושכלות לגבי הטיפול בהם בסוף חייהם. על פי חוק החולה הנוטה למות, חולים יכולים לבקש שלא יבוצעו בהם פעולות מצילות חיים אם יגיעו למצב סופני. חוק זה מאפשר לאנשים לשמור על מידה מסוימת של שליטה בחוויית סוף חייהם, גם אם המתת חסד עצמה אינה אופציה.
כדי לסרב לטיפולים מצילי חיים, על אנשים למלא טפסים ספציפיים הזמינים באתר האינטרנט של משרד הבריאות. הטופס הנפוץ ביותר הוא "טופס הנחיות מקדימות", המכונה גם "ייפוי כוח מקוצר". מסמך זה מאפשר לאדם למנות מיופה כוח מהימן שיקבל החלטות רפואיות בשמו אם יאבד את היכולת לעשות זאת בעצמו. לחלופין, אנשים יכולים לציין את רצונם ישירות בטופס, ולוודא שהעדפותיהם יכובדו.
עו"ד הילה צאירי מדגישה את חשיבותם של מסמכים משפטיים אלו, וציינה כי הם מספקים דרך לחולים סופניים להימנע מהתערבויות רפואיות לא רצויות. בעוד שהתהליך מחייב חתימה בפני שני עדים, ובמקרים מסוימים גם בפני רופא, הוא מציע פתרון מעשי עבור אלו המבקשים לנהל את הטיפול בהם בסוף חייהם במסגרת החוק הישראלי.
סיכום
הכתבה בוחנת את סיפורם הנוגע ללב של ראש ממשלת הולנד לשעבר, דריס ואן אכט, ואשתו, יוג'יני, שבחרו לסיים את חייהם יחד באמצעות המתת חסד, תוך הדגשת הקשר העמוק של אהבה ששרר ביניהם. הכתבה מתעמקת במגמה העולה של המתות חסד זוגיות בהולנד, ומציגה נתונים סטטיסטיים ותובנות משפטיות. עורכת הדין הילה ציירי מסבירה את התנאים לביצוע המתת חסד במדינות שונות, ומציגה ניגוד למצב המשפטי בישראל בנושא קבלת החלטות הנוגעות לסוף החיים. הכתבה מדגישה את חשיבות ההבנה וההיערכות להחלטות מסוג זה במסגרת המסגרות המשפטיות הקיימות.
