למרות זוגיות קצרה, בת 5 שנים, והעובדה שהבעל הוא זה ששילם עבור רוב דירת המגורים בה התגוררו בני הזוג, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מאחר והדירה רשומה על שני בני הזוג ערכה יתחלק בחלקים שווים בינהם.
המדובר בשתי תביעות רכוש ואיזון משאבים, שהגישו בני הזוג זה נגד זה, השניים נישאו בנישואים אזרחיים ונולד להם ילד. הם רכשו דירה ואף ניהלו חשבון בנק משותף שאליו הופקדו משכורותיהם, אולם בשלב מסוים הבעל הפסיק להפקיד את משכורתו, ובחשבון נוצרה יתרת חוב. על מנת לא להיתבע עלי ידי הבנק, נטלו הלוואה.
האישה טענה כי חוותה אלימות פיזית, מילולית וכלכלית והיא החליטה להיפרד מבעלה, לאחר שגילתה כי הוא משתמש בסמים. הבעל מנגד הכחיש את טענות האישה לאלימות. לטענתו לאישה לא מגיעה כלל מחצית משווי הדירה, משום שרוב הכספים ששולמו עד עתה לרכישתה, הגיעו בכלל מכיסו. "כספו נגזל ממנו ובוזבז במשך חמש שנים של מרמה והונאה מצידה של התובעת", טען.
כמו כן, הוא הביע התנגדות לחלוקה שוויונית בנכסים השליליים, שצברה האישה בחשבונם המשותף, לרבות ההלוואות שניטלו על ידה בלבד, בטענה כי ניצלה כספים אלו כדי להשיג עמדת יתרון, תוך תכנון מוקדם של הגירושים ממנו.
החשבון "שלנו"
הדירה לטענתו נרכשה אך ורק מכספו, עליו עמל שנים רבות, אולם היא נרשמה גם על שמה של האישה, שכן הייתה זו דרישה מפורשת של הבנק לקבלת משכנתה. כמו כן, טען, כי לאישה לא הייתה כל יכולת לרכוש דירה, עקב הסתבכותה הכלכלית בעבר. האשה אישרה את תיאורי התובע באשר לאופן רכישת הדירה מההיבט הכספי.
עם זאת, לטענתה, התשלום החודשי של הלוואת המשכנתא משולם מהחשבון המשותף. באשר להון העצמי שהשקיע הבעל בדירה, נטען כי אין לו כל משמעות, שכן התובע החליט לשתף את הנתבעת בהון זה ולרכוש דירת מגורים במשותף.
השופט מרדכי (מוטי) לוי, קבע בפסק דינו, כי מאחר שבין הצדדים לא נחתם הסכם ממון ומאחר שגם לא הוכחה הפרדה רכושית ביניהם, הרי שכל מסת הנכסים הפיננסיים שנצברו על ידם, שייכת לתא המשפחתי כולו. לדברי השופט לוי, הוא לא מצא כל תזכורת להתחשבנות אודות תשלומים ששולמו, בתקופת נישואי השניים, מחשבון בעל זהות אישית, כגון מ'החשבון שלי' או מ'החשבון הפרטי שלי'. על כן קבע השופט לוי כי "משעה שאחד מבני הזוג משלם מחשבונו 'האישי', 'הפרטי', הרי שסכום זה מוצא ממסת הנכסים הפיננסיים של התא המשפחתי".
_______________________________________________
