מדיניות זו הציתה ויכוח בקרב אנשי מקצוע משפטיים והציבור הרחב בנוגע לאיזון העדין שבין חופש הביטוי למאבק בהסתה. ההשפעות ארוכות הטווח של מדיניות זו והשפעתה הפוטנציאלית על הפחתת הטרור וההסתה נותרות לא ברורות, שכן הגבול בין ביטוי לגיטימי להסתה הוא לעתים קרובות דק ו מטושטש. מאמר זה עוסק בסוגיות המורכבות סביב נושא זה, ובוחן פרספקטיבות שונות של עורכי דין, משפטנים והחברה בכללותה, תוך שהוא מערער בסופו של דבר על יעילותה של מדיניות זו בהפחתת הטרור וההסתה.
המדיניות החדשה של פרקליט המדינה והשלכותיה
המדיניות החדשה שהנהיג פרקליט המדינה בישראל מהווה סטייה משמעותית מגישות קודמות לטיפול בעבירות של הסתה והזדהות עם ארגוני טרור. על פי מדיניות זו, כל אדם שמפרסם דברי שבח או תמיכה במעשי זוועה שבוצעו על ידי קבוצות טרור, גם אם מדובר בפרסום בודד, חייב להיחקר, להיעצר ולהישפט. בנוסף, המדיניות מאפשרת למשטרה לפתוח בחקירה מבלי צורך לקבל אישור מפרקליטות המדינה, כפי שנדרש בעבר. עם זאת, העמדה לדין עדיין מחייבת אישור מפרקליטות המדינה.
מדיניות זו יצרה עומס עבודה ניכר על המדינה, לרבות על שוטרים שאחראים למעצר וחקירת חשודים, על התובעים שעליהם להעמידם לדין ועל השופטים ששומעים את התיקים הללו. למרות עומס העבודה המוגבר, השאלה נותרת בעינה: האם מדיניות זו תוביל לצמצום הטרור וההסתה?
מאז יישום המדיניות, חלה עלייה ניכרת בהגשת כתבי אישום בגין הסתה והזדהות עם ארגוני טרור. נכון ל-8 בנובמבר, מספר כתבי האישום עמד על 60, לעומת 88 כתבי אישום שהוגשו בין השנים 2018 ל-2022, שכללו אירועים כגון "צעדת השיבה" ומבצע שומר החומות. יתרה מזאת, נתוני המשטרה מגלים כי נכון ל-5 בנובמבר נבדקו 458 פרסומים החשודים בהסתה, וכי אושרו חקירות לגבי 201 מהם. למעלה מ-100 חשודים נעצרו.
הדיון המשפטי: חופש הביטוי מול הסתה
מדיניות פרקליטות המדינה עוררה ויכוח סוער בקרב משפטנים ופרקליטים בנוגע לאיזון שבין חופש הביטוי לבין המאבק בהסתה. יש הטוענים כי המדיניות מייצגת חריגה מסמכות המדינה ואיום על העיקרון הדמוקרטי של חופש הביטוי, בעוד שאחרים סבורים כי מדובר בצעד הכרחי כדי להגן על החברה מפני הסכנות הנשקפות מהסתה מקוונת.
אחת הדאגות המרכזיות שמעלים מבקרי המדיניות היא טיעון מדרון חלקלק.
הם טוענים כי על ידי העמדה לדין של יחידים שמביעים תמיכה בארגוני טרור, המדינה מסתכנת בפגיעה בזכות לחופש הביטוי ובחנק מחאה לגיטימית. לקבוע היכן עובר הגבול בין ביטוי לגיטימי להסתה היא משימה מאתגרת, אך לא כל פוסט שמביע תמיכה בקבוצה או בארגון צריך להיחשב כהסתה.
מנגד, תומכי המדיניות טוענים שבזמני מלחמה ואיומים ביטחוניים מוגברים, על המדינה לנקוט עמדה תוקפנית יותר נגד אלו התומכים באויב ומסיתים לאלימות. הם מצביעים על הקונספט של "דמוקרטיה מגוננת", הקובע שלדמוקרטיות יש את הזכות להגן על עצמן מפני איומים פנימיים וחיצוניים, גם אם פירוש הדבר קיצוץ זמני בחירויות מסוימות.
ההשלכות ארוכות הטווח והתוצאות האפשריות של המדיניות
חיזוי ההשלכות ארוכות הטווח והתוצאות האפשריות של מדיניות פרקליט המדינה הוא משימה קשה, בהתחשב בנסיבות הקיצוניות והחריגות שבהן היא יושמה.
יש הטוענים שהמדיניות עלולה להוביל למתיחויות חברתיות מוגברות, שכן קבוצות מיעוט עלולות להרגיש מותקפות ומדוכאות על ידי פעולות המדינה. אחרים סבורים שהמדיניות עשויה להיות בעלת השפעה חיובית בכך שתמנע מאנשים לעסוק בהסתה מקוונת ותצמצם את תפוצת האידיאולוגיות הקיצוניות.
תוצאה אפשרית אחת של המדיניות היא שהיא עלולה להתפתח או להשתנות לאחר שהמצב הנוכחי של חירום יסתיים.
המדיניות מבוססת על הנחיה ולא על חוק, כלומר שהיא נתונה לשיקול דעתו של התובע הכללי וייתכן שתתוקן או תבוטל בעתיד. הדבר מעלה שאלות לגבי הקיימות ארוכת הטווח של המדיניות ויעילותה במאבק בהסתה המקוונת.
גישות אלטרנטיביות למאבק בהסתה מקוונת
בעוד שמדיניות פרקליט המדינה מייצגת גישה אחת להתמודדות עם בעיית ההסתה המקוונת, קיימות אסטרטגיות פוטנציאליות נוספות שניתן להפעיל כדי להתמודד עם בעיה זו.
גישה אחת כזו כוללת את תפקידן של פלטפורמות המדיה החברתית במניעה וטיפול בהסתה. על ידי עבודה עם ממשלות וארגוני חברה אזרחית, פלטפורמות אלו יכולות לפתח כלים ומדיניות יעילים יותר לזיהוי והסרת תוכן מסית, כמו גם לקידום התנהגות מקוונת אחראית בקרב המשתמשים. אסטרטגיה אפשרית נוספת כרוכה בהעלאת המודעות הציבורית לסכנות של הסתה ולחשיבות של התנהגות אחראית ברשת.
ניתן להשיג זאת באמצעות קמפיינים להעלאת המודעות הציבורית, תוכניות חינוכיות בבתי הספר ושותפויות עם ארגוני קהילה.
על ידי טיפוח תרבות של אזרחות דיגיטלית וקידום השימוש האחראי במדיה החברתית, פרטים עשויים להיות פחות נוטים לעסוק בהסתה מקוונת או לתמוך באידיאולוגיות קיצוניות.
לבסוף, יוזמות מבוססות קהילה יכולות למלא תפקיד מכריע בנטרול הפצת אידיאולוגיות קיצוניות וקידום לכידות חברתית. על ידי העצמת קהילות מקומיות לטפל בשורשי הרדיקליזציה וטיפוח דיאלוג בין קבוצות שונות, יוזמות אלה יכולות לסייע בבניית עמידות בפני השפעת הנרטיבים הקיצוניים ולהפחית את האטרקטיביות של הסתה מקוונת.
מדיניות פרקליטות המדינה בנוגע להסתה מקוונת בישראל הציתה דיון מורכב על האיזון בין חופש הביטוי לבין המאבק בהסתה. בעוד שהמדיניות הובילה לעלייה בכתבי אישום ומעצרים, השפעותיה ארוכות הטווח על צמצום הטרור וההסתה נותרות לא ברורות. בעוד דיון זה נמשך, חשוב לשקול גישות אלטרנטיביות למאבק בהסתה מקוונת ולהכיר בחשיבות של טיפוח דיון ענייני ומדוד בסוגיה קריטית זו. בסופו של דבר, מציאת האיזון הנכון בין הגנה על חופש הביטוי לבין מאבק בהסתה מקוונת תהיה מכרעת בהבטחת ביטחון ויציבות החברה תוך שמירה על עקרונות הדמוקרטיה.
