לבית המשפט העליון הוגש ערעור על גזר דינם של ארבעה בני משפחת אלגלאוי מהעיר רהט, אשר הורשעו בחטיפת קרובת משפחתם לעיני ילדיה הקטנים, ותקיפתה באמצעות מכות ונשק קר תוך איומים על חייה. על ארבעת הנאשמים נגזרו עונשי מאסר הנעים בין 4.5 ל-5 שנים. את המעשים ביצעו משום שלא הסכימו עם אורח חייה, לאחר שהמתלוננת קיימה הליכה עם שכנתה בשעת ערב, ביישוב מגוריה. פרקליטות המדינה מבקשת מבית המשפט להחמיר משמעותית בעונשם של הנאשמים, אשר לטענתה אינו מביא לידי ביטוי את חומרת המעשים שביצעו כמו גם את הצורך ואף המחויבות של המערכת להעניק הגנה למי שהפגינה אומץ רב בעצם תלונתה.
כזכור, ארבעת בני המשפחה, בדיע וראשד אלגלאוי, שני אחיה של המתלוננת, וכן האחים סגאר ומחמד אלגלאוי, בני הדוד של המתלוננת, הורשעו על פי הודאתם בעבירות של חטיפה לשם רצח או סחיטה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הארבעה חטפו את המתלוננת מביתה, לנגד עיני ילדיה הצעירים, לקחו אותה לחורשה מרוחקת, היכו אותה מכות קשות והשמיעו איומים מפורשים על חייה, באירוע שארך שעות ממושכות.
האירוע הותיר את המתלוננת עם חבלות משמעותיות שהצריכו את פינויה לקבלת טיפול בבית חולים. את המעשים ביצעו המשיבים על רקע "כבוד המשפחה", בשל כך שהמתלוננת צולמה עושה הליכה עם שכנתה בשעת ערב. המעשים פסקו אך בשל תושייתה של השכנה, שהזעיקה את המשטרה. בתום האירוע איימו הנאשמים על המתלוננת שאם תעז להתלונן, היא תירצח עם שחרורם מהכלא.
בעקבות האירוע ומיד לאחריו נאלצה המתלוננת לעקור עם ילדיה מסביבתה וממקום מגוריה ולעבור להתגורר במעון לנשים בסיכון לאלימות משפחתית שמקומו חסוי. גם כשנה לאחר האירוע עדין התגוררה המתלוננת עם ילדיה במעון האמור. המשיבים הודו במיוחס להם רק לאחר עדותה של המתלוננת, אשר העידה בבית המשפט כשהיא מאובטחת על ידי שלושה מאבטחים חמושים, מחשש לשלומה ולחייה.
"העונש אינו מבטא את חומרת המעשים
בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר על שלושה מהנאשמים עונש 5 שנות מאסר, ועל הנאשם הרביעי 4.5 שנות מאסר.
המדינה הגישה ערעור על גזר דינם של הנאשמים בטענה כי אם האירוע האמור, אשר נמצא ברף העליון של החומרה מבחינת עבירת חטיפה לשם רצח או סחיטה לא יצדיק הטלת עונש הנושק לעונש המקסימום – 20 שנות מאסר, לא ברור מהו התיק שיתאים להטלת עונש שכזה. המדינה טוענת כי העונש שהושת אינו מבטא את חומרת המעשים שביצעו במתלוננת, ובפרט כשאלו בוצעו על רקע "כבוד המשפחה", ומבטאים את השקפת עולמם של הנאשמים לפיה המתלוננת אמורה לסור למרותם, אינה שוות זכויות ומכאן שאין לה חירות לקבל החלטות בסיסיות ביותר על מהלך חייה, כגון יציאה להליכת ערב עם שכנתה.
בהודעת הערעור טוענת המדינה כי ראוי היה שהעונש ייתן מענה לצורך הברור והזועק בהרחקת המשיבים מהמתלוננת לפרק זמן ממושך ביותר, בוודאי נוכח העובדה כי מדובר באישה, בת החברה הערבית, אשר בחרה להיעזר ברשויות אכיפת החוק, הגישה תלונה נגד המשיבים ואף נאלצה להעיד נגדם בבית המשפט.
בפרקליטות הדגישו כי המתלוננת עשתה באומץ רב כל שניתן לצפות ממנה, על מנת לזכות בסיועה ובהגנתה של מערכת אכיפת החוק ומשכך ראוי שתקבל מהמערכת את מלוא ההגנה לה היא זקוקה ואשר ניתן לספק לה – הרחקה משמעותית ביותר של הנאשמים. העונש שנגזר רחוק מלספק הגנה למתלוננת עצמה ואף משדר מסר בעייתי למתלוננות ומתלוננים פוטנציאליים, בבואם לקבל החלטה האם פניה לרשויות אכיפת החוק צפויה להטיב את מצבם.
