שופטת בית המשפט, בלהה טולקובסקי, הורתה למשרד המשפטים המחלקה לחקירות שוטרים לשלם פיצוי של 280 אלף שקלים, כולל שכ"ט עורך דין, לשתיים מהמתלוננות נגד ניצב ניסו שחם. השופטת ציינה בפסק הדין כי המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים ויש לנהל את החקירה בהתאם להוראות הדין.
מדובר בתביעה שהוגשה על ידי שתי שוטרות שנחקרו כעדות על ידי המחלקה לחקירת שוטרים – מח"ש, במסגרת חקירה שנפתחה נגד מי שהיה בעת ההיא אחד המפקדים הבכירים במשטרה, ניצב ניסו שחם ואשר לימים עמד לדין והורשע בעבירות של מעשה מגונה, הפרת אמונים והטרדה מינית בגין קיום יחסים אינטימיים עם שוטרות זוטרות ממנו.
התובעות טענו כי חוקרי מח"ש נקטו נגדן בקו חקירה חודרני ומזלזל שכלל איומים לפיטורים והעמדה לדין זאת כאשר לא היה כל צורך לחקור אותן לאחר שכל אחת מהן הבהירה בחקירתה כי מדובר היה בקשר אינטימי – מיני מוסכם, נטול פוטנציאל לעבירות מין כלשהן.
הנתבעת מנגד, מח"ש, טענה כי נוכח האירועים נושא החקירה וכתב האישום שהוגש בעקבותיה, ובמיוחד נוכח עוצמת האינטרס הציבורי שעמד ביסוד החקירה, יש לקבוע כי החקירה וגביית ההודעות מהתובעות נעשו בהתאם להוראות הדין, ההנחיות והנהלים שהיו תקפים במועד הרלוונטי. עוד נטען כי גם אם בדיעבד ניתן לסבור כי חלק מהשאלות שהתובעות נשאלו היה מיותר, הדבר אינו מקים עילת תביעה שמזכה בפיצויים כך שדין התביעה להידחות.
שאלות בוטות
בפסק הדין נדחתה טענת התובעות כי עצם החקירה בעניין הקשר האינטימי שהתנהל בין כל אחת מהן לבין שחם, מהווה פגיעה בזכותן לפרטיות ולשמירת המידע אודות הקשר האינטימי לעצמן. נקבע כי התובעות, שהן שוטרות, היו יכולות לצפות כי ניהול קשר אינטימי עם בעל דרגה בכירה שהן מצויות עימו ביחסי כפיפות ישירים או עקיפים, עלול להיות נושא לחקירה פלילית או לבירור משמעתי, גם אם מדובר בקשר מוסכם.
לאחר בחינת מהלך החקירות ונוכח עדותה של כל אחת מהתובעות, בנסיבות הייחודיות לה, כי הקשר המיני היה בהסכמה, נקבע על ידי השופטת כי לא הייתה הצדקה לחקירה שכללה שאלות בוטות ומשפילות לרבות ירידה לפרטי פרטים ותיאורים פלסטיים של המעשים המיניים. מיצוי החקירה לרבות בירור שאלת ההסכמה לקיום הקשר המיני, יכולים וצריכים היו להיעשות בצורה מכבדת ומכובדת, ללא הפעלת לחץ בדרך של שאלות בוטות ופולשניות, איום במעבר לחקירה באזהרה, או רמיזות בדבר סיכון מקום עבודתן של התובעות. בהקשר זה, התנהלותם של החוקרים מהווה סטייה מסטנדרט הזהירות הסביר שמצופה מרשויות החקירה שהייתה מוטלת עליהן חובה להגן על זכויותיהן של התובעות שנחקרו כעדות מפני פגיעה לא מידתית בכבודן ובפרטיותן. בנסיבות אלה, קמה לתובעות עילת תביעה מכוח עוולת הרשלנות, בגין הנזק שנגרם להן בשל אותן שאלות ואמירות מיותרות ופוגעניות שלא נדרשו באופן סביר לחקירה.
בפסק הדין נקבע על ידי השופטת טולקובסקי, כי נוכח החשדות לביצוע עבירות מין או קיום יחסים אינטימיים בין מי שהיה בעל דרגה בכירה ביותר במשטרה לבין שוטרות זוטרות שהיו עמו ביחסי כפיפות, מדובר בחקירה שביסודה עמד אינטרס ציבורי חשוב – מיגור התופעה של הטרדות ופגיעות מיניות על-ידי בעלי דרגות בכירות במשטרה זאת לצורך קידום תרבות ארגונית של שמירה על טוהר המידות וקיום סביבת עבודה בטוחה.
עם זאת, המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים. גם כאשר מדובר בחקירה חשובה שיש אינטרס ציבורי מובהק בקיומה, יש לנהל את החקירה בהתאם להוראות הדין ובזהירות הראויה זאת תוך שמירה על זכויותיהן וכבודן של מי שנחקרו כעדות או כנפגעות עבירה פוטנציאליות.
לא כל האמצעים כשרים
"טענתן של התובעות כי התנהלות החוקרים מקימה להן עילת תביעה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, נדחתה. נקבע כי יש לבחון את הדברים בהתחשב במכלול הנסיבות. מדובר בחקירה שהתמקדה בשאלת קיום קשרים מיניים. חקירה מסוג זה כרוכה מעצם טיבה בפגיעה בפרטיות ובשאלות שנוגעות לקשר המיני בכלל ולשאלת ההסכמה לקשר המיני בפרט. כאשר זהו הקשר הדברים, גם אם נקבע כי שאלות מסוימות חרגו מגדר הסביר והנדרש לצרכי החקירה, הדברים אינם עולים כדי הטרדה מינית כמשמעה בחוק למניעת הטרדה מינית", כתבה השופטת.
עוד הוסיפה: "פסיקת הפיצויים בגין עגמת הנפש והנזק הלא ממוני שנגרם לכל אחת מהתובעות, יש להתחשב בכך שמטבע הדברים מדובר בחקירה מביכה שכרוכה בפגיעה בפרטיות. פסיקת הפיצויים מתייחסת אם כן רק לעגמת הנפש היתרה שנגרמה לתובעות בשל הפגיעה בכבודן ובפרטיותן בגין השאלות המיותרות שלא נדרשו באורח סביר למטרות החקירה, להבדיל מעגמת הנפש הכרוכה באופן טבעי בחקירה מסוג זה. כן יש להתחשב בהתנהלותה של כל אחת מהתובעות ושיתוף הפעולה שלה בחקירה ובעוצמת הפגיעה נוכח תוכנן והיקפן של השאלות המיותרות שנשאלו בחקירה".
בסיכומו של דבר נקבע כי תובעת 1 שלא שיתפה פעולה עם החקירה וניסתה להסתיר את הקשר המיני שהיה בינה לבין שחם, שאותו הגדירה בתחילת החקירה כקשר חברי גרידא, זאת בניגוד לחובתה לומר אמת ולשתף פעולה עם חקירת מח"ש, תשלם המדינה 80 אלף שקלים ולתובעת השניה שהבהירה כבר בתחילת חקירתה כי מדובר היה קשר אינטימי – מיני בהסכמה, וחזרה והבהירה בצורה מפורשת שלא נעשה דבר בניגוד לרצונה או שלא בהסכמתה, תשלם המדינה 150 אלף שקלים וכן המדינה חויבה לשלם לתובעות שכ"ט עו"ד בסכום של 50 אלף שקלים.
לצפייה ודירוג כבוד השופטת בלהה טולקובסקי
