בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורו של עובד בעירית ירושלים, עמאד עבד אלראזק ח'דר וקבע כי בהתנהגותו של העובד לא הייתה משום הפרת חוק איסור לשון הרע וביטל את חיובו בתשלום פיצויים בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לעובד אחר בעירייה, איתן מזרחי.
ההליך נסוב סביב אירוע של הכנת שער במסגריית עיריית ירושלים אשר הותקן בביתו הפרטי של אחד מעובדי העירייה.
בשל אותו אירוע הוגשו כתבי אישום נגד שלושה עובדים אשר היו מעורבים לכאורה בהכנת השער והתקנתו בבית העובד.
אחד מאותם עובדים היה מזרחי, הוא התובע בהליך בבית הדין האזורי, שהיה אחראי על המסגרייה, ולטענתו לא נכח בעבודה ביום בו אירע אותו אירוע גניבה.
חדר, הנתבע, עובד המסגרייה שהיה כפוף לתובע, הוא העובד שדיווח על האירוע ובעקבות הדיווח הגישה העירייה את התלונה במשטרה שהביאה להגשת כתב האישום. כתב האישום בוטל בהמשך כנגד כל הנאשמים במהלך דיון בבית המשפט בהליך הפלילי.
בגין עדותו במשטרה של הנתבע הוגשה התביעה לבית הדין האזורי.
בית הדין האזורי קבע כי בשל כשלים בגרסת הנתבע, טענתו של הנתבע בדבר מעורבות התובע באירוע גנבת השער הינה שקרית, ובשל כך לא קמות לנתבע ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע.
משכך, פסק בית הדין האזורי לזכותו של התובע סך של 25 אלף שקלים פיצויים מכוח החוק ו-7,500 שקלים הוצאות משפט.
ערעור על הפסיקה
על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישו שני הצדדים ערעור. האחד, על גובה סכום הפיצוי שנפסק לזכותו והשני, על הקביעה כי הפר את חוק איסור לשון הרע וביקש לבטל את הפיצוי שנפסק כנגדו.
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורו של ח'דר, הנתבע בבית הדין האזורי, וקבע כי יש לדחות את התביעה כנגדו לאור ההגנות הקבועות בחוק והחלות עליו בנסיבות אלה.
נקבע כי לח'דר קמות שתי הגנות מכח סעיפים 15(2) ו-15(8) לחוק בכפוף לכך שפעל בתום לב, זאת משדיווחיו על האירוע היו לגורמים המוסמכים לבדוק טענות אלו. יש לציין בהקשר זה את סעיף 13(9) לחוק ומאחר והצדדים לא טענו לגביו, החלתו של סעיף זה על נסיבות המקרה לא נדונה.
עוד נקבע, כי למר ח'דר עומדת חזקת תום הלב הקבועה בחוק, זאת משבחינת האינטרסים המוגנים במקרה זה, ובתוך כך החשש שצמצום ההגנה הקבועה בחוק תייצר הרתעת יתר בפנייה של עובדים ואזרחים לגורמים המוסמכים לבחינת דבר עבירה (המעסיקה והמשטרה).
כמו כן, נקבע שבשל העובדה שהיקף הפרסום היה מצומצם לאדם אחד בעיריה, ועדות במשטרה, לשם נקרא להעיד, הוא פעל במתחם הסבירות.
נקבע שמזרחי לא הוכיח שלא נכח באירוע הגניבה, ומשנטל ההוכחה מונח על כתפיו, לא עלה בידיו לסתור את חזקת תום הלב של ח'דר.
בשל דברים אלו נקבע כי עומדות לזכותו של הנתבע ההגנות הקבועות בחוק ומשכך לא ניתן לחייבו בשל פרסום לשון הרע.
על כן, בית הדין קבע כי הסכומים שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי בטלים ונפסקו לזכות הנתבע הוצאות בסך 7,500 שקלים.
