שופט בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע, אריאל ממן, הורה לאם שהעבירה את ילדיה למקום מרוחק מהאב להשיב אותם למגורים במרחק של לא יותר מרדיוס של 20 ק"מ מהאב וזאת בתוך שבועיים. השופט גם חייב את האם בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 אלף שקלים. "התנהלותה של האם והאופן בו בחרה לבצע המעבר באבחה חדה ומבלי שהקטינים נערכו לכך, תוך ניתוק הקטינים מהמסגרות (שכן הקטינים אינם פוקדים מסגרות חינוכיות משך חודשים ארוכים), מהסביבה הטבעית והחברתית שלהם ואף מבית המגורים אליו הורגלו, מהווה פגיעה בטובת הקטינים, זאת בד בבד עם פגיעה והתעלמות ממעמדו של האב כאפוטרופוס טבעי לקטינים ויש לגנות התנהלות זו", נכתב בפסק הדין.
האב עתר למתן צו עשה שיורה לאם להשיב את שני ילדיהם הקטינים מהעיר אליה עברה. מהבקשה עלה כי האם העתיקה מקום מגוריה ביחד עם הקטינים לבית הוריה בעיר אחרת כחודשיים לפני הגשת הבקשה וזאת לטענת האב, ללא ידיעתו וללא קבלת הסכמתו לכך. עוד טען האב כי מאז המעבר הקטינים אינם שוהים במסגרת חינוכית.
תחילה, טענה האם טענת חוסר סמכות, אך חזרה בה מטענה זו. לגופו של עניין טענה המשיבה כי עברה מסכת השפלות ואיומים שהחריפה בעת האחרונה ושיאה בפגיעה בפרטיותה והשחרת שמה ובגין כל אלו נאלצה לעזוב את בית המגורים ואת העיר בה התגוררה. האב פעל על מנת לנשל אותה מזכויותיה וחתר להחתים אותה על הסכם גירושין מקפח ואיים עליה שככל שלא תעשה כן הוא יפגע בה.
מהי טובת הילד?
עוד נטען, כי יש לתת משקל רב להמלצת וועדת התסקירים שהמליצה על העתקת מקום מגורי הקטינים לעיר אחרת, אך דחתה את ממצאי הוועדה שסברה כי הפחד שהביא אותה לעזוב את הבית היה לא מוצדק. לטענתה האב משוכנע שהמשיבה בגדה בו עם החבר הכי טוב שלו ומונע אך ורק מתוך נקמה במשיבה והדבר בא לידי ביטוי בהסכם הגירושין המקפח עליו ביקש להחתים את המשיבה. המשיבה הרגישה מאוימת וברחה לבית הוריה מפחד שהמשיב יפגע בה.
השופט ממן, שלא קיבל את דברי האם והורה לה לחזור לעיר המקורית בה התגוררה, קבע כי לא מצא כל הצדקה לקבל את ההמלצה להתיר המעבר לעיר שלישית רק בגלל שבכך מעוניינת האם וללא שנערכה בדיקה יסודית של ההשלכה של המעבר על טובת הקטינים והשוואת טובה לכאורית זו לטובתם באם ימשיכו להתגורר בעיר מגוריהם המקורית.
"התנהלותה של האם", כתב השופט ממן, "והאופן בו בחרה לבצע המעבר באבחה חדה ומבלי שהקטינים נערכו לכך, תוך ניתוק הקטינים מהמסגרות (שכן הקטינים אינם פוקדים מסגרות חינוכיות משך חודשים ארוכים), מהסביבה הטבעית והחברתית שלהם ואף מבית המגורים אליו הורגלו, מהווה פגיעה בטובת הקטינים, זאת בד בבד עם פגיעה והתעלמות ממעמדו של האב כאפוטרופוס טבעי לקטינים ויש לגנות התנהלות זו".
"אין די בצידוק שנתנה האם לאופן בו פעלה- חשש מאלימות האב, שכן זה אינו עולה בקנה אחד עם ממצאי הוועדה ואף לא הוכח", הוסיף עוד השופט.
_____________________________________________
