שופטת בית משפט השלום בחיפה, נסרין עדוי-ח'דר, הורתה לחברת התעופה, יונייטד איירליינס לפצות נוסע ב-194 אלף שקלים כולל שכ"ט עו"ד לאחר שנפצע ברגלו כאשר ירד מהמטוס בסאן דייגו.
מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, מכוח הוראות האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, מונטריאול שנכנסה לתוקף לגבי מדינת ישראל לפני כשנה ע"י תיקון מס' 2 לחוק התובלה האווירית.
על פי התביעה, התובע, כיום כבן 55, רופא במקצועו, הגיע לנמל התעופה סאן דייגו, ביחד עם אשתו וילדיו, וביקשו לעלות על טיסת קישור של הנתבעת לנמל התעופה סן פרנסיסקו ומשם למדינת ישראל. לקראת עליית התובע למטוס ובהליכתו בתוך השרוול שמחבר בין הטרמינל למטוס, רגלו השמאלית נכנסה במרווח שבין קצה השרוול למטוס, דבר שגרם לשקיעת רגלו במרווח עד לגובה הירך. הנתבעת לא כפרה בנסיבות האירוע, אך כפרה בחבותה ובנזקים הנטענים.
התובע טען כי בהתאם לסעיף 10 לחוק וסעיף 29 לאמנה, הוא זכאי לתבוע את הנתבעת רק לפי הוראות האמנה. עוד טען, כי בהתאם לסעיף 17 לאמנה, שמסדיר את חבות חברת התעופה בתביעות של נזק גוף או מוות, חבות הנתבעת כמעט מוחלטת ככל שמדובר בתאונה שמתרחשת על המטוס או בעלייה וירידה ממנו. באשר למבחן העלייה למטוס, התובע טען כי שלב העלייה מתחיל כשהנוסע מובל על ידי המוביל לצורך העלייה למטוס ואין נפקא מינה אם מדובר באוטובוס או שרוול. לכן, הוא עונה להגדרת "נוסע" לפי אמנת מונטריאול, והתאונה מקימה את חבותה הנזיקית של הנתבעת כלפיו.
חובת זהירות כלפי הנוסעים
התובע הוסיף וטען, כי חובת הזהירות שבין חברת התעופה לנוסעיה, כוללת את החובה לדאוג, בין היתר, לתקינות ובטיחות פתיחת הדלתות וחיבור בטוח של השרוול לפתח המטוס, אך הנתבעת הפרה את החובה כאמור. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי שרוול שאינו מחובר כהלכה למטוס ובאופן שמותיר מרווח בין קצהו לבין משטח הכניסה למטוס, מהווה מפגע שיוצר סיכון בלתי סביר, כך שהיה על הנתבעת לנקוט באמצעי בטיחות נאותים למניעת הנזק. משלא עשתה כן, גרמה היא נזק לתובע, נזק שניתן היה לצפייה, הן מבחינה טכנית והן מבחינה נורמטיבית.
חברת התעופה טענה מנגד כי יש לדחות את התביעה, משאין מדובר ב"תאונה" בהתאם לפרשנות סעיף 17 לאמנה, כי תאונה המקימה עילת תביעה לפי האמנה, היא אירוע תאונתי בלתי צפוי או בלתי רגיל, החיצוניים לנוסע. עוד נטען, כי משמדובר בעילת תביעה המעוגנת באמנה בין לאומית, על בית המשפט לשאוף לאחידות בפסיקה בין מערכות המשפט השונות. הנתבעת הפנתה לפסיקה זרה, שיישומה על המקרה דנן מוביל, לשיטתה, למסקנה כי האירוע נשוא התביעה לא נכנס לגדר "תאונה" בהתאם לסעיף 17 לאמנה. לחילופין, וככל שייקבע כי האירוע נכנס לדלת אמותיו של סעיף 17 לאמנה, הנתבעת טענה כי אשמו התורם של התובע היה משמעותי במיוחד, ובהתאם לסעיף 20 לאמנה, היא פטורה מאחריות.
השופטת עדוי-ח'דר ציינה בפסק הדין, כי עלה בידי התובע להוכיח כי פגיעתו נגרמה כתוצאה מהתרחשותו של "מאורע בלתי צפוי, או בלתי רגיל, או התרחשות, שהינם חיצוניים לו".
לא מנעה התאונה
"לדעתי", כתבה השופטת, "הנסיבות שנדונו באותו פסק דין, שונות מהנסיבות הנדונות בפניי. בענייננו, רגלו של התובע שקעה במרווח בין השרוול לבין פתח הכניסה למטוס. מרווח זה מעיד למעשה על קיומו של חיבור לקוי בין קצה השרוול לבין הכניסה למטוס. יתרה מכך, הנזק לא נגרם כתוצאה מתגובה גופנית של התובע עצמו לתנאים הנורמאליים הרגילים והצפויים מהפעלתו של המטוס. הנזק נגרם עקב אירוע חיצוני לתובע".
השופטת הוסיפה בפסק הדין: "נסיבות המקרה דנן עונות אף על הדרישות המחמירות בפסיקה לעיל, שדרשו קיום תנאי נוסף, לפיו יש להוכיח כי התאונה נבעה מהפרת חובה או פעולה לא רגילה מצד צוות המטוס. חיבור השרוול באופן לקוי יש בו משום הפרה לחובה המוטלת על צוות המטוס לבצע את הפעולה באופן שאינו מייצר 'מפגע' או 'מכשול' בפני הנוסעים. אף אם אצא מתוך הנחה כי אין המדובר בחיבור לקוי, עדיין לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי נקטה בכל האמצעים הדרושים למניעת התאונה".
_________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת נסרין עדוי-ח'דר
__________________________________________________
