שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יעל ייטב, הורתה לעיריית אשדוד לפצות את עזבון מנוח, אשר טבע בחוף הים באשדוד ב-361 אלף שקלים כולל הוצאות ושכ"ט עורך דין, את יורשיו של המנוח שתבעו את העירייה ואת המדינה בשל הנזקים שנגרמו להם בעקבות מות המנוח. בית המשפט הטיל על המנוח אשם תורם בשיעור 70%, מאחר ונכנס למים באזור שסומן כמסוכן לרחצה ושהיה מגודר באמצעות סרט סימון.
המנוח, שהיה כבן 39 במותו, טבע בחוף הים באשדוד ומחוף הים פונה לבית החולים במצב קשה, ונפטר שם והותיר אחריו אלמנה וחמישה יתומים. יורשיו של המנוח תבעו את עיריית אשדוד, שבתחום שיפוטה נמצא החוף ואת מבטחתה וכן את מדינת ישראל, בשל הנזקים שנגרמו להם בעקבות פטירתו המצערת של המנוח. העירייה הגישה הודעת צד ג' נגד המדינה, בטענה שביום האירוע מילאה אחר כל הוראותיה של המדינה בדבר השילוט והפיקוח בחופים.
הצדדים היו חלוקים ביניהם, בין היתר, באשר לנסיבות הטביעה, האם אירעה בחוף מוכרז, סמוך לסוכת המציל, בשעה שניתנו שירותי הצלה בחוף, כפי שטענו התובעים, או שמא אירעה בחוף אסור לרחצה, שבו שילוט ברור האוסר את הרחצה, לאחר שהמנוח חצה סרט סימון המיועד למנוע כניסת מתרחצים לים באותו מקום, כטענת הנתבעות. בעקבות דיון ההוכחות נחלקו הצדדים גם בשאלת עיתוי השימוש באופנוע- הים לשם חילוץ המנוח לאחר שטבע, והאם אחסונו המוקדם של אופנוע- הים מנע שימוש מיידי בו.
חצה את הגבול המסומן
השופטת ייטב קיבלה לבסוף את התביעה רק נגד העירייה, אך, ציינה שלא הוכח כי במועד האירוע לא היה שילוט בחוף המעיד על סכנת הרחצה בים. והיא מצאה שהעירייה נקטה את מלוא האמצעים הסבירים מבחינת השילוט והאזהרה, הן באמצעות הצבת שלטים קבועים, המעידים על גבול מקום הרחצה המוכרז ועל איסור הרחצה, הן באמצעות דגלים שחורים המצולמים בתצלומים, הן באמצעות עמודים וסרט שנועדו למנוע כניסה לאזור ספציפי מסוים, בשל הסכנה המוגברת הקיימת בו, ועל כן לא הייתה התרשלות של העירייה מבחינת החובה המוטלת עליה בעניין זו.
למרות זאת השופטת קבעה העירייה אשמה בהימנעות מפעולת הצלה הכרחית מהטעם שאופנוע הים נארז כחצי שעה לפני סיום שירותי ההצלה בחוף.
"קריאת דוח משרד הפנים מעלה ביקורת מרומזת על כך שהשימוש באופנוע הים נעשה באיחור בשל כך שהיה מאוחסן", כתבה השופטת בפסק הדין. "הרושם המתקבל למקרא הדוח, וכן מהשתלשלות האירועים, הוא כי אופנוע הים נארז, ולא היה זמין לשימוש מהיר, ועל כן ביכרו המצילים לצאת אל המנוח באופן רגלי, בתקוה למשות את המנוח מהים בדרך זו, ולהימנע מהצורך לפרוק את אופנוע הים מהעגלה שעליה אוחסן. לא מדובר אפוא בטעות שבשיקול הדעת, כי אם בהימנעות מפעולת הצלה הכרחית מהטעם שאופנוע הים נארז כחצי שעה לפני סיום שירותי ההצלה בחוף".
"מדובר", הוסיפה השופטת, "בהפרה של החובות המוטלות על המצילים, ועל כן חייבת העירייה בנזקי התובעים". יחד עם זאת, הטילה השופטת ייטב כי גם על המנוח מוטל אשם תורם בשיעור 70%, מאחר ונכנס למים באזור שסומן כמסוכן לרחצה ושהיה מגודר באמצעות סרט סימון, עקב היווצרותו של בור עמוק בקרקעית הים.
_________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת יעל ייטב
__________________________________________________
