שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אורלי מור-אל, הורתה למדינה ועיריית יבנה, לפצות פעוט בן 11 חודשים ב-45 אלף שקלים, זאת בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעת ששיחק בגן משחקים ונגע בקרוסלה שהיתה לוהטת מחום. השופטת מור-אל גם הורתה לשלם שכר טרחת עו"ד בסך 18 אלף שקלים.
בשטח העיר יבנה יזמה והקימה מדינת ישראל גן משחקים לטובת ילדי העיר. בחלק הגן שהוקצה לפעוטות בגילאים 6-0 ושם הוקמה קרוסלה מושכת עין. ילד שהיה כבן 11 חודשים, הובא על ידי המטפלת שהשגיחה עליו באותה תקופה, לגינת שעשועים במהלך שהותו בגן, זחל הקטין לעבר קרוסלה המצויה בגובה הרצפה ונכווה בכפות ידיו ובברכיו. הוא נלקח לטיפול רפואי בקופת החולים, קיבל טיפול ראשוני ושוחרר לביתו. למחרת האירוע בשעות הערב עלה חומו של הקטין, והוא אושפז עם מה שאובחן לאחר מכן כחיידק בדמו. הקטין היה מאושפז בבית החולים במשך מספר ימים טופל בתרופות חזקות וחייו נצלו. לאחר מכן המשיך הקטין במעקב בקהילה בנוגע לטיפול וריפוי הכוויות. לתביעה לא צורפה חוות דעת רפואית ולא נטען להיוותרותה של נכות צמיתה.
מתקן חדש ונוצץ
בכתב התביעה נטען, שהקטין נכווה כוויות בדרגה 3-2 כאשר ידיו נדבקו אל הקרוסלה מייד כאשר שם אותן בשל כך שזו להטה מחום, בשל העדר הצללה מתאימה ו/או שימוש בחומרים בלתי תקינים וכן נטען לרכיבי רשלנות נוספים. בנוסף נטען להעברת נטל הראיה מכוח "הדבר מדבר בעדו".
בכתב התביעה נטען עוד, שלאחר האירוע גודרה הקרוסלה ונאסר לעשות בה שימוש. ראש העיר התקשר להוריו של הקטין והצר על האירוע וברבות הימים תוקנה הקרוסלה על-ידי העירייה בכך שרצפתה רופדה במשטח מבודד. ב"כ הקטין פנה טרם הגשת התביעה לעירייה, זו הפנתה אותו למדינת ישראל, כמי שתכננה את הגן והקימה אותו וזו הפנתה אותו חזרה לעירייה, בטענה שהגן נמסר לפיקוחה ושליטתה, ומשכך הוגשה התביעה נגד שתי הנתבעות.
בכתב ההגנה מטעמה לא הכחישה המדינה שהגן הוקם על-ידי חברה קבלנית במסגרת התקשרות חוזית עם מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, ואולם נטען שהגן נמסר סופית לעירייה, כארבעה חודשים בטרם האירוע משכך לא קיימת לה כל אחריות לתאונה.
"זה לא אנחנו"
בכתב ההגנה מטעמה טענה העירייה שלפי האמור בכתב התביעה התאונה התרחשה בעיר ראשון לציון ולאור האמור יש לדחות את התביעה נגדה וזאת על אף שעובדתית, לא הייתה כלל מחלוקת שראש העיר התקשר להוריו של הקטין, לא הייתה מחלוקת לגבי מיקום הקרוסלה ולגבי תיקונה על ידי העירייה והאירוע עצמו הניב גם מספר לא קטן של כתבות בעיתונים. בנוסף, הכחישה העירייה את כל האמור בכתב התביעה, טענה שהגן נמסר לה רק חודשים לאחר האירוע וכי ככל שהיה פגם בקרוסלה מדובר בפגם בייצור אשר אחראים לו גורמים אחרים.
השופטת מור-אל שכאמור, קיבלה את התביעה ציינה כי עדי התביעה כולם היו עדים מהימנים, שתיארו את נסיבות האירוע כהווייתן, נסיבות שנאמרו מייד סמוך לאחר האירוע גם בעת פניית הקטין לטיפול רפואי, ואין כל יסוד לקבוע שהקטין נפגע בנסיבות אחרות.
מה יגידו אזובי הקיר?
"שוכנעתי על סמך העדויות שנשמעו שמדובר במטפלת אחראית", נכתב בפסק הדין, "שהייתה במרחק קצר מאוד מהקטין, לא ראתה כל פסול בלתת לקטין לזחול בשטח הגן ואכן אין פסול כזה, בגינה המיועדת לפעוטות. המטפלת ניגשה אליו מייד כאשר נוכחה שהוא בוכה ועד שבכה לא יכלה להבין שמשהו אינו קשורה. שוכנעתי שהמטפלת, עדת הראיה ואף ההורים לא העלו על דעתם שיכול ויש בעיה כלשהי לתת לקטין לזחול בגינה שהוגדרה כגינה המיועדת לילדים בגילאים 6-0 ,ולא העלו על דעתם שיכול וקיים איסור נגיעה במתקנים החדשים והנוצצים".
"גם מומחי הנתבעים", הוסיפה השופטת, "שמשימתם היא הצבת מתקנים בטיחותיים שעליהם החובה המקצועית והחוקית לבדוק את כל היבטי המתקן עליו הם אחראים בשים לב למקום הצבתו ולחומרים מהם הוא עשוי ולא לפעול כסומא באפילה אחר תו התקן, טענו זה אחר זה, שלא העלו על דעתם שהמתקן עשוי להתחמם בצורה כזו – ועל זה יאמר אם בארזים (שזה תפקידם) נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?".
_____________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת אורלי מור-אל
_____________________________________________________________
