שופטת בית משפט השלום בנצרת, רים נדאף, דחתה תביעה לנזקי גוף, אותה הגיש צעיר שתבע מועצה מקומית בצפון הארץ ואת משרד החינוך, שלטענתו בעת שהיה כבן 13 נפל בשל שבר במדרגות בבית ספרו ושבר את היד. השופטת שקבעה כי לא הוכח שכלל היה שבר במדרגות והורתה לצעיר לשלם הוצאות בסך 8,000 שקלים למשרד החינוך והמועצה המקומית. "למעשה, אין בכלל כל ראיה לנסיבות התאונה הנטענת, לסיבה בגינה נפל התובע", לשון פסק הדין.
בכתב התביעה נטען כי ביום האירוע, בהיות התובע בן 13 הוא למד כתלמיד בחטיבת ביניים בצפון הארץ ונפל בעת ירידה במדרגות ביה"ס, וכתוצאה מכך נגרם לו שבר בידו השמאלית ונזקק לטיפול רפואי בביה"ח. לאחר התאונה, פונה התובע לחדר המיון בביה"ח הגליל המערבי בנהריה עם שבר פתוח באמה השמאלית. מומחה בית המשפט קבע כי נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 5%, ונכות אסטטית צמיתה בשיעור של 5%, סה"כ נכות משוקללת בשיעור של 9.75%.
בכתב התביעה, טען התובע לרשלנות או הפרת חובה חקוקה של הנתבעות וכי התאונה נגרמה על ידי נכס או על ידי מוסד חינוך שלנתבעות היתה שליטה מלאה עליו. לחילופין טען שיש להחיל על התובענה את הכלל של "חובת הראייה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים", ולפיו על הנתבעים הראייה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שיחויבו עליה, מאחר והתאונה נגרמה על ידי דבר מסוכן הנמצא בכותלי ביה"ס, והמתבטא במדרגות שבורות לא בטיחותיות, כאשר מדי יום עולים ויורדים על אותן מדרגות מאות תלמידים והדבר מסכן את ביטחונם.
משרד החינוך טען בכתב ההגנה כי בעלת המבנה או האחראית על התחזוקה שלו היא המכללה שיש לצרפה לכתב התביעה. משרד החינוך אף הכחיש את תיאור התאונה, ואת הנזקים שטען התובע שנגרמו לו, וכן טען כי בנסיבות המקרה אין מקום להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו".
רשלנות התובע
עוד טען, כי התאונה ארעה, אם בכלל, בשל רשלנותו הבלעדית או התורמת של התובע או המועצה. גם המועצה בכתב ההגנה, הכחישה את הנטען בכתב התביעה וטענה שבית הספר מופעל על ידי המכללה והיא אינה מחזיקה או מעסיקה מי מעובדי ביה"ס לרבות את עובדי האחזקה, ואין לה שום זיקה או קשר לעניין. המועצה הכחישה את נסיבות התאונה, וטענה כי "התאונה התרחשה, אם בכלל, בנסיבות אחרות, באופן שלא מטיל אחריות כלשהי עליה ואירעה, אם בכלל, עקב רשלנותו הבלעדית של התובע".
השופטת נדאף קבעה כי, לאחר ששמעה את העדויות ועיינה במכלול החומר המצוי בתיק, לרבות התמונות, הגיעה לכלל מסקנה כי לא הצליח התובע להרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח את נסיבות קרות התאונה, או כי נפל כתוצאה ממפגע במדרגות בית הספר, באופן המטיל אחריות על מי מהנתבעות.
"בחקירתו", כתבה השופטת בפסק הדין, "העיד התובע שביום התאונה הוא ירד מהכיתה לשירותים, מקומה שלישית לקומה שנייה, ושהיו מדרגות שבורות והוא נפל מהמדרגה השלישית או הרביעית מלמטה לרצפה. התובע לא ידע לומר בוודאות באיזו מדרגה היה השבר הנטען, על אף שהיה במקום האירוע יחד עם אביו אחרי התאונה, והוא אף המשיך ללמוד באותו בית ספר. היה צפוי ילד שנפל בגלל שבר מסוים במדרגה מסוימת, ידע להצביע עליה אולם התובע העיד כי הוא נפל מהמדרגה השלישית או הרביעית, ובסופו של יום לא ידע להצביע על המפגע הספציפי שגרם לנפילתו לטענתו".
היה או לא היה?
עוד ציינה השופטת בהחלטתה, כי רק בכתב התביעה שהוגש בחלוף כשש שנים מהתאונה, נזכר התובע לציין בפעם הראשונה שהוא נפל כתוצאה משבר במדרגה. "בשום מקום לפני כן", כתבה השופטת, "לא ראיתי שהתובע טען שנפל בגלל מדרגה שבורה, לא במסמכים הרפואיים ולא בפני מורה או מנהל בית הספר".
לדבריה, מעיון בתמונות לא ניתן לזהות או לראות מפגע ממשי במדרגות שיכול היה לגרום לנפילה, ולא ניתן לראות שבר באחת המדרגות כפי שנטען על ידי התובע. "בתמונות אלו, רואים מהלך מדרגות תקין, בטוח, נקי, שבאחד מצדדיו עומד קיר תומך ובצדו השני מעקה, ועל כל מדרגה ומדרגה מודבק פס שחור למניעת החלקה. למעשה, אין בכלל כל ראיה לנסיבות התאונה הנטענת, לסיבה בגינה נפל התובע, ולכך שביום התאונה היה מצב המדרגות כפי שרואים בתמונות. כמו כן, אין כל עדות לתמיכה בטענתו של התובע כי נפל בגלל שבר במדרגה בגרם המדרגות בו ירד", לשון פסק הדין.
___________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת רים נדאף
___________________________________________________
