שופט בית הדין האזורי לעבודה ת"א, כאמל אבו-קאעוד, הורה כי רופא שיניים ישלם 30 אלף שקלים פיצויי פיטורים כולל הוצאות ושכר טרחת עורך דין לסייעת שלו לשעבר, זאת בגין התפטרותה בתקופת החופשה ללא תשלום אליה הוצאה בעקבות התפשטות מגפת הקורונה בישראל.
"השעיית חוזה העבודה בדרך של הוצאת העובד לחופשה ללא תשלום הינה פגיעה בכבודו של העובד כאדם וכעובד, בזכותו המעין-קניינית על מקום עבודתו ובלגיטימיות של רצונו לממש את זכותו למקום עבודתו", נכתב בפסק הדין.
התובעת הועסקה אצל הנתבע כסייעת, מזכירה ובתקופה האחרונה לעבודתה גם כמנקה.
התובעת עבדה בשכר שעתי, בהיקף חלקי שהלך וגדל עם השנים. שכרה השעתי האחרון עמד על 47 שקלים.
עם פרוץ מגפת הקורונה בישראל והחלת צווי החירום המגבילים את חופש התנועה, התובעת הוצאה לחופשה ללא תשלום.
כעבור כחמישה חודשים, התובעת פנתה לנתבע בדרישה לשוב לעבודה באותה מתכונת העסקה ערב הוצאתה לחל"ת, לקבל פיצוי בגין העדר הפרשה מלאה לפנסיה, דמי חגים, מחלה והודעה על תנאי העסקה, והתריעה בפני הנתבע כי אם לא יענה לדרישותיה, תיאלץ להתפטר בדין מפוטרת, והתפטרותה תכנס לתוקף בחלוף 30 ימים מיום קבלת המכתב.
הנתבע השיב לה וטען כי התובעת הוצאה לחל"ת עקב צווי החירום הארציים בשל התפשטות נגיף הקורונה בישראל, והיא זכאית לדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי עד לחודש יוני 2021 בהתאם לתקנות החירום, ועל כן אין בסיס לטענותיה להתפטרות בדין מפוטרת.
השעיית חוזה – פגיעה בעובד
לתשובתו צירף הנתבע המחאה ע"ס 5,290 שקלים בגין טענותיה לחוסרים בהפרשות הפנסיוניות ודחה את טענותיה לדמי חגים ומחלה. באשר לדרישתה לשוב לעבודה, טען הנתבע כי המרפאה לא שבה לפעילות מלאה ועל כן אין באפשרותו להשיב את התובעת לעבודה באותה מתכונת לפני יציאתה לחל"ת. בתגובה, התובעת התפטרה מעבודתה והגישה את התביעה.
השופט אבו-קאעוד שקיבל את התביעה ציין בפסק הדין כי השעיית חוזה העבודה בדרך של הוצאת העובד לחופשה ללא תשלום הינה פגיעה בכבודו של העובד כאדם וכעובד, בזכותו המעין-קניינית על מקום עבודתו ובלגיטימיות של רצונו לממש את זכותו למקום עבודתו.
"על כן, ללא ספק", כתב השופט, "הוצאת עובד לחל"ת היא הרעה מוחשית בתנאי העבודה, הוא נאלץ לשבת בביתו, זכותו לעבוד נחסמה בפניו, והשתכרותו נפגעת".
עוד ציין השופט כי "הגם שהבסיס ליצירת יחסי עבודה הוא בסיס חוזי ספק אם ניתן להחיל על הזכויות הסוציאליות הנובעות ממנו את דיני הסיכול, שכן בעצם יצירת יחסי עבודה צומחים לצדדים לחוזה העבודה, סלי זכויות וחובות שחלקן מתגבשות במועד הפסקת יחסי העבודה, הגם שנסיבות התגבשותן לרוב אינן ידועות מראש ולעיתים אף לא ניתנות לצפייה".
לבוא לקראת העובד
על פי החלטת בית המשפט, מושא המחלוקת בתיק הוא תשלום פיצויי הפיטורים, שאינם מבטאים בשום אופן פיצוי על הפרת חוזה. פיצויי הפיטורים הינם "זכות נלוות" ליחסי העבודה, ותכליתם "להעניק לעובד שסיים עבודתו 'רשת בטחון' לצורך קיום, לשם מציאת מקום עבודה חדש, כמו גם התארגנות במצב שנוצר. יש לראות בה, לפיכך, "זכות סוציאלית מובהקת הבאה לפצות את העובד על אבדן מקום עבודתו, ולהקל עליו עד שימצא מקום עבודה חדש".
עוד ציין השופט כי תכליות נוספות הן הענקת פיצוי כספי לעובד בגין ה"בלאי" האנושי שנגרם לו במהלך שנות עבודתו אצל אותו מעסיק. החבות בתשלום פיצויי פיטורים היא צפייה סבירה, שעל כל מעסיק לקחת בחשבון, ללא קשר לנסיבות שיחייבו אותו בתשלומם, אשר לעיתים קרובות לא ידועות לצדדים מראש.
לא בכדי מחייב הדין, לכל הפחות משנת 2008, עם כניסתו לתוקף של צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לחסוך לעובד לפיצויי פיטורים ולשחררם ללא קשר לנסיבות הפסקת עבודתו (למעט במקרים חריגים המצדיקים שלילת פיצויי פיטורים). בנסיבות העניין נפסקו לתובעת פיצויי פיטורים מלאים עם זאת בית הדין הקל על המעסיק בפסיקת הוצאות משפט מופחתות.
לצפייה ודירוג כבוד השופט כאמל אבו-קאעוד
