הטכנונולגיה בת זמננו ובין היתר, המציאות הוירטואלית המתוחכמת, זו המונגשת בעיקר באמצעות מכשירי הנייד והרשתות החברתיות, "תורמות" לקלות הבלתי נסבלת של "ריבוי היתחולים" ו- היווצרות רומנים חשאיים, במיוחד "אסורים".אך אליה וקוץ בה. זוהי חרב פיפיות, מאחר שמחד, מאפשרת לצד הנבגד "להשיג" הישגים בלתי מבוטלים בקשר עם חשיפת הרומן ולהטות את ההליך הדיוני לטובתו, קל וחומר כאשר ניצב זוג בפני הליך גירושין ומאידך יש בשימוש בה משום הסתכנות, עליה יורחב בהמשך.
פרטיות – ערך נשגב או בעיה?
יש אסכולה הגורסת כי פרטיות היא בעיה ולא ערך. בן אדם שרוצה לשמור על פרטיותו – בן אדם המעוניין להסתיר משהו ואם מעוניין להסתיר, בוודאי מסתיר "פאולים" שביצע/מבצע או "כתמים" מסוג אחר.
יש הטוענים כי הזכות לפרטיות היא בעצם "זכות לצביעות" שאין לה כל מקום בכפר הגלובלי הטכנולוגי שלנו ושמדובר במינוח שעבר זמנו, שמדובר בצנזור, הפוגע בזכות הביטוי, חופש המידע ובשגרת החיים של ימינו, בפרט.
תעשיית המעקב בעולם בכלל וגם בישראל פורחת ואיתה גם תעשיית אביזרי הבילוש, הריגול והמעקב: מצלמות נסתרות, מכשירי ו/או ציוד האזנה ו/או הקלטה, כאשר, רשימת אביזרים זו אינה ממצה, במיוחד כשעסקינן בגורמים פרטיים ששירותיהם נשכרו לצורך מעקב והתחקות אחר בן הזוג הבוגד. כשהחלה אותה תעשייה לשגשג הצליחו אותם חוקרים פרטיים, באמצעות שימוש בהסברים שונים מתחום הקניין על מנת לנסות ולהכשיר את פגיעתם בפרטיות ו/או בביצוע עבירות הקשורות בפגיעה בפרטיות. עם זאת, מדובר בסוגיה מורכבת כשלעצמה שמקומה אינו ביריעה קצרה זו.
חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 אוסר על פגיעה בפרטיות וקובע בהוראת סעיף 2 לו, כי: "פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: 1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת; (2) האזנה האסורה על פי חוק;(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;… (5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001; … (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;… (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; (10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד
(7) או (9); (11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד".
הנה כי כן, אין ספק ששימוש באביזרי הבילוש, הריגול והמעקב פוגע, חד משמעית, בפרטיות וכי שימוש מן הסוג הזה נוגד כמעט את כל סעיפי החוק, כפי שהובאו לעיל. פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] חלות עליה, בכפוף להוראות החוק. פגיעה בפרטיות יכולה להיחשב עבירה פלילית אם נעשית במזיד, באחת הדרכים המנויות בחוק.
גם חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979 עוסק בסוגיית הפרטיות וקובע איסור האזנה לשיחות, כאשר נעשה שלא בהסכמתו, לכל הפחות, של אחד הצדדים לשיחה.
עם זאת, בחודש שעבר, נתקבל "תחת הרדאר" פסק דין תקדימי של בית הדין הרבני האזורי בנתניה, לפיו החליט, בהרכב של שלושה דיינים בתביעת גירושים, להתיר לאישה להציג פלטי הודעות טקסט של הנייד ומן הדואר האלקטרוני של בעלה על מנת לקעקע את עדותו שמסרב לתת לה גטה מאחר שחפץ ב- "שלום בית" ועל מנת להוכיח, כי האחרון בגד בה ושעזב את הבית שנים ספורות טרם לכן, בין היתר, מתוך אינטרסים כלכליים-רכושיים, מאחר שאינו רוצה לפרוע את כתובתה.
הדיינים, ככתוב, קבעו, כי הצורך והכורח לגילוי האמת עולים על זכותו של הבעל לפרטיות. הם פרטו, כי הבסיס לשלום בית הוא תום לב וכי ברי, שמי שליבו תם – אין לו מה להסתיר.
בהליך 6650/04, פרשת פלונית נ’ ביה”ד הרבני, בו עסק בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, קבע כב' הנשיא לשעבר, אהרון ברק, כי יש לאזן בין האינטרסים של הוכחת הבגידה, כפי שמחויבת בענייני גירושין בהליכים בבתי הדין הרבניים אל מול הזכות לפרטיות, תוך שפסק שבית הדין פגע פגיעה קיצונית בפרטיותה של אישה כאשר אישר ואפשר לבעלה להציג תמונות בהן מצולמת כשהיא מקיימת יחסי מין עם גבר אחר.
יש לזכור, כי הזכות לפרטיות קבועה גם ב- "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", כך שהיא זכות חוקתית על חוקית.
הדברים נכתבו בידי עורך הדין אמיר זבולון, העוסק בייעוץ, ניהול וייצוג בענייני גירושין, סכסוכי ירושה וכן בבוררויות בתחומי דיני המשפחה.
