שופטת בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה, מירב אליהו, הורתה לנתבע לשלם דמי שימוש בסך 180 אלף שקלים, בגין מגוריו הבלעדיים בבית מגורי הצדדים במשך 40 חודשים לאחר שנפרדו – ואף בגין התקופה שלפני הגט. השופטת קיבלה את תביעת התובעת, שיוצגה על ידי עו״ד סיון אלה-לוי, במלואה והורתה לנתבע לשלם בנוסף הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים.
אולי יעניין אותך גם:
- ביהמ"ש דחה בקשה בעניין פורום בלתי נאות להעברת הליך בעניין היקף עיזבון לביהמ"ש בשוודיה
- תבע את אחיו: "ניצלו את מצבו של אבינו והוציאו ממנו נכסים ומיליון שקלים"
- האב הצהיר כי עובד שעתיים ביום ומעוניין לשלם מזונות מינימליים – מה קבע ביהמ"ש?
על פי התביעה, בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים ארוכים שלא באו לסיומם, אף לאחר שניתן פסק הדין בעניינם. לטענת עו"ד סיון אלה-לוי, באת כוחה של התובעת, מזה עשור שהנתבע רודף את התובעת, מתעלל בה ובנפשה ולאחר תקופה ארוכה במהלכה סירב ליתן לה גט, הוכרז כסרבן גט על ידי בית הדין הרבני וחויב במתן גט. לפני כשש שנים נאלצה התובעת לעזוב את בית המגורים לאחר שהחיים תחת קורת גג אחת עם הנתבע הפכו לבלתי נסבלים.
התעמרות בתובעת
התעמרותו של הנתבע בתובעת, כך נטען, המשיכה והתעצמה, אף כשלא גרו תחת קורת גג אחת. מלבד סרבנות הגט הקשה, הפיץ הנתבע חלקים מיומנה האישי של התובעת ואף הוציא דיבתה בפני מעסיקה הישיר. אף שהנתבע לא חפץ בשלום בית, הוא הגיש תביעה לשלום בית בחוסר תום לב, הכל אך ורק לצורך עיכוב הגט והפעלת לחץ על התובעת.
על כן דרשה עו"ד אלה-לוי במסגרת התביעה שאין להוציא את הנתבע נשכר בגין התקופה בה התגורר בבית הצדדים עד שהוכרז כסרבן גט ונתן לתובעת את יומה רק לנוכח איומי ביה״ד בהטלת סנקציות והנתבע חייב בדמי שימוש בגין השימוש שעשה בזכויות התובעת בבית המגורים גם מכח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.
התביעה התקבלה במלואה
מנגד טען הנתבע, כי התביעה כלל לא עניינית ומטרתה לזרות חול בעיני ביהמ״ש בהכפשות שקריות שאינן ממין העניין. התובעת לא טרחה לפנות לנתבע קודם להגשת התביעה לבחון האם ניתן לחסוך את התביעה והוצאותיה. לטענתו, התובעת הודתה בתום עדותה כי נתנה לנתבע להתגורר בדירה מטוב ליבה ולא בתמורה לדמי שימוש. יתרה מזו, התובעת עזבה את בית המגורים מרצונה החופשי ואינה יכולה לכפות על הנתבע להיות שוכר בעל כורחו.
כאמור, השופטת אליהו קיבלה את טענות עו"ד אלה-לוי במלואן וקבעה לנוכח ההלכות הידועות בעניין דמי שימוש ראויים כי תביעת התובעת להתקבל וזכאית היא לדמי שימוש ראויים מיום עזיבתה את הבית – כשנה וחצי בטרם התגרשו הצדדים ועד למועד פינוי הנכס על ידי הנתבע.
"הפסיקה הכירה כי אין בעזיבת בן זוג את הבית המשותף בתקופת משבר בין בני הזוג כדי להוות ויתור לעתיד וכדי לשלול ממנו דמי שימוש בתקופה מאוחרת יותר וכי המועד שממנו ואילך יהיה זכאי המשיב לדמי שימוש ראויים נתון לקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה. מצאתי לקבל גרסת התובעת לפיה עזבה את הבית לאחר שלא נותרה בידה כל ברירה באשר מערכת היחסים בין הצדדים התדרדרה והסכסוך בין השניים לא אפשר את מגוריהם תחת קורת גג אחת עד לגירושין בפועל", כך כתבה השופטת בפסק הדין.
לאתר עו"ד סיון אלה-לוי – משרד עורכי דין וגישור לחצו כאן.
לצפייה ודירוג כבוד השופטת מירב אליהו
