שופט בית משפט לענייני משפחה בנצרת, מחמוד שדאפנה, קבע כי בת הזוג אינה רשאית להכניס שני כלבים לבית המגורים המשותף שלה ושל בן זוגה והורה לה להוציא אותם מהבית. השופט קבע כי היא יכולה להשאיר אותם בחצר הבית.
המדובר בבני זוג החיים יחדיו ביחד עם ילדיהם. האישה הגיעה מבית חילוני וחזרה בתשובה לאחר ההיכרות עם הנתבע, ואילו הנתבע דתי ממשפחה דתית. לאחרונה ובעקבות המשבר שפקד את חיי הנישואין של הצדדים חזרה האישה בשאלה והפכה לחילונית. בשל כך, חיי בני הזוג עלו על שרטון והתגלעו סכסוכים וחילוקי דעות בין הצדדים. הצדדים אף עברו טיפול זוגי על מנת לנסות ולשקם את מערכת היחסים, אולם טיפול זה לא צלח. הצדדים הפרידו חדרים והם ישנים בנפרד מאז פרוץ הסכסוך.
לאחרונה הכניסה התובעת לבית שני כלבים. כלבה אחת בסמוך להתגלעות הסכסוך וכלב נוסף לפני כחודש ימים. בעקבות כך, הגיש הנתבע בקשה דחופה להוציא את הכלבים מתוך הבית. הגבר טען כי האישה הכניסה לבית כלבה בניגוד לדעתו וכי הוא אלרגי לכלבים דבר שגרם לו להימנע מלאכול בבית. עוד נטען בכתב ההגנה, כי הכלבה עושה את צרכיה על הרהיטים, הרצפה ובכל רחבי הבית.
התקיימו מספר בנושא בפני ביהמ"ש, שניסה להביא את הצדדים להסכמות, אולם ללא הצלחה. לטענתו, האישה יודעת כי הוא אלרגי לכלבים ולכן היא הכניסה הביתה עם פרוץ הסכסוך כלבה ענקית המסתובבת בבית ועושה את צרכיה בתוך הבית. לטענתו, הכלבה מכרסמת, נושכת חפצים, משירה שיער ומדיפה ריח עז לא נעים בבית. לטענת הנתבע, הכלבים ובעיקר הכלב החדש נמצא במטבח, עושה את צרכיו בתוך הבית, והכלבים ישנים על הספות כך שאי אפשר לשבת, לאכול או לצפות בטלוויזיה.
הגבר טען, כי הוא זכאי לחיים שלווים ושקטים ונורמאליים בתוך ביתו ללא כלבים שתוקפים אותו ואינם מאפשריים לו חיים תקינים. עוד טען, כי הוא יושב בשקט בבית, לא מטריד, לא פוגע ולא מפריע לאשה בכלום. לטענתו, ניתן לקשור את הכלבים בחצר הגדולה מחוץ לבית, כך שלכל הפחות לא ייכנסו לתוך הבית.
מנגד, האישה טענה, כי טענת הגבר כי הוא אלרגי לכלבים אינה אמת ולבקשתו לא צורף שום אישור או אסמכתא. כמו כן בבית הוריו יש כלב שהוא בעצמו נוהג להאכיל אותו ולכן טענתו להיותו אלרגי לכלבים הינה תמוהה. עוד נטען על ידה, כי ההחלטה להכניס כלבים לבית הייתה החלטה משותפת שלה ושל הילדים.
לטענתה, הטרוניה שלו אינה מובנת שכן הכלבה הראשונה הייתה בבית מזה תקופה ולא ברור כיצד הוא חיי עם הכלבה הראשונה, ועתה הוא אינו מסוגל לחיות עם הכלב החדש וכיצד הטענה כי היותו אלרגי לכלבים הופיעה רק כאשר היא הכניסה את הכלב השני לבית. לסיכום טענה כי היא חיה בפחד יומיומי מהנתבע מחשש שהוא יתקוף אותה והכלבים מהווים עבורה ביטחון.
השופט הורה לאישה להוציא את שני הכלבים מהדירה וציין כי לא הוברר מספיק מדוע יש לה צורך להחזיק היום בשני כלבים, כאשר עד לאחרונה, ולאחר חיים משותפים של כמעט 24 שנה, לא היה בבית אף כלב. השופט דחה על הסף את הטענה כי הכלבים משמשים הגנה וביטחון עליה מפני אלימותו של הגבר.
"מאחר והצדדים הינם בעלים במשותף של הבית ולשניהם זכויות בבית", כתב השופט, "זכותו של הנתבע כבעלים בבית לדרוש לא להכניס כלב לתוך הבית. הדבר דומה להכנסת גבר זר לבית, כאשר אין חולק כי לבעל זכות למנוע זאת מהאישה".
השופט הוסיף: "האישה טוענת, כי עסקינן בכלבים שקטים ומחונכים ואף דאגה לצרף מידע אודות הכלב מסוג האסקי סיבירי. לטענתה, כלבים מסוג זה ידועים באופיים החברותי ושהם שלווים ומאוד אוהבים ומסורים לבעליהם. גם אם אקבל את טענת התובעת לפיה אכן עסקינן בכלבים טובים ומחונכים, עדיין קיימת הזכות לנתבע למנוע כניסתם ללא הסכמתו בתור בעל הזכויות בבית".
_______________________________________________________
