שופט בית משפט השלום באשקלון, עדו כפכפי, דחה תביעה לפיצויים אותם הגישו תלמיד תיכון ואביו, לאחר שמנהלת בית הספר השעתה את התלמיד בניגוד לחוזר מנכ"ל. השופט קבע כי התנהגותו של האב מנעה את חזרת בנו לספסל הלימודים.
על פי התביעה, לפני מספר שנים, הבחינה מורה למתמטיקה בבית הספר בשני תלמידי בית הספר, מתקרבים לרכבה באופן שעורר בה חשד. הדבר אירע לאחר שעות הלימודים בשעה שהרכב חנה בחניית מקום מגוריה. המורה, אשר עמדה במבואת הבניין וצפתה בתלמידים, חשדה כי הם מתכוונים לפגוע ברכבה ולפיכך פנתה לצאת מהבניין. לפי טענת המורה, עם יציאתה הסתלקו התלמידים מהמקום ולאחר מכן איתרה שריטה בדלת רכבה.
המורה דיווחה על האירוע למנהלת בית הספר, ולמחנכת הכיתה וכן יצרה קשר עם אביו של הנער וסיפרה לו כי הבחינה בבנו וחברו רוכבים על אופניים בסמוך למקום מגוריה כאשר בשלב מסוים ירד התלמיד הנוסף מאופניו, ניגש לרכבה ושרט אותו. בהמשך פנתה המורה לתחנת המשטרה אולם בסופו של דבר החליטה שלא להגיש תלונה באותו יום. תלונה הוגשה בכל זאת למשטרה, דווקא על ידי האב.
בסמוך למקרה התקשרה מחנכת הכיתה לאימו של הנער והודיעה לה כי בנה מושעה מלימודיו וכי היא דורשת שלא יגיע לבית הספר למחרת היום שהיה יום שישי בשבוע. ההורים אף זומנו לשיחת בירור אצל מנהלת בית הספר ליום א' שלאחר מכן. בתחילת הפגישה שהתקיימה הודיעה המנהלת להורים כי היא מייצגת את המורה וביקשה לחקור את הילד. ההורים התנגדו לכך בתוקף בטענה כי הדבר עלול לשבש הליכי חקירה משטרתית. המנהלת מצידה הודיעה להורים כי עד שהילד לא ישוחח עמה, אין הוא מורשה לשוב ללימודיו בבית הספר וכן הוסיפה כי מבחינתה, יש באפשרותו של האב להעבירו לבית ספר אחר.
באותו יום הגישה המורה תלונה במשטרה נגד הנער וחברו והם זומנו לחקירה. החקירה עצמה בוצעה שלא על ידי חוקר נוער כנדרש על פי הדין. בסופו של יום נסגר ההליך מחוסר אשמה. בעקבות האירוע והשעייתו של הילד פנו ההורים לגורמים שונים ברשות המקומית הממונים על מערכת החינוך בעיר אולם זכו להתעלמות מצדם.
רק לאחר פניה נוספת בדרישה להשיב את הנער ללימודים, שלחה המנהלת להורים מכתב שעניינו זימון הנער לשיחה עמה לאור אי הגעתו לבית הספר. נטען בתביעה כי האמור במכתב אינו נכון עובדתית שכן הנער הושעה מלימודיו עוד לפני והדבר נועד להסתיר את העובדה שימי השעייתו חורגים מנהלי משרד החינוך. כמו כן, נטען בתביעה כי מהמכתב עלה כי הנער בחר שלא להגיע לבית הספר בעוד שלמעשה, הייתה זו החלטת המנהלת אשר הורתה לו שלא לשוב ונוסף על כן נטען כי דרישתה החוזרת של המנהלת לשוחח עם הנער פסולה ועומדת בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל.
השופט עדו כפכפי שדחה את התביעה, כתב בהחלטתו כי הוא לא מצא כי הנתבעת גרמה לתיוגו של הנער כעבריין ואם הרגיש כי הוא מתויג כך, הרי שהדבר נגרם בשל גישתו הקיצונית של האב אשר עמד על כך שהאירוע יתברר על ידי המשטרה.
"גם לו הייתה נקבעת חבות, היא מלמדת כי הנזק הוא כמעט 'נזק של מה בכך' כהגדרתו בפקודת הנזיקין, שאין מקום לפסיקת פיצויים בגינו. מבחינת מדיניות משפטית ראויה, אין מקום כי כל השעיה של תלמיד מבית הספר, גם אם למספר ימים, תגרור חיוב בנזיקין ופיצויים של מאות אלפי שקלים. על חוסר המידתיות בטיעוניו של האב ניתן ללמוד משלל תיאוריו אודות התנהלות בית הספר והנזק שנגרם לבנו: התעמרות, חבורת אנשי חינוך שמובילה המנהלת אשר החליטו לרמוס, לדרוס, להשפיל, דיקטטורה, רודנות, אטימות, האשמות שווא".
השופט הוסיף: "כל רצונו של בית הספר היה לדבר עם הנער ולברר את נסיבות הגעתו לסביבת מגורי המורה. לא מצאתי כי חרצו דין, אלא נוצר מעגל שוטה בגלל התנהגותו של האב אשר מנע את השיחה עם הילד ומנע אפשרות לחזרתו ללימודים. ודאי שהתנהלות מעין זו אינה מצדיקה את חוסר המידתיות בטיעוניו של האב".
בפסק הדין גם הוסיף השופט כי התביעה הוגשה ממניעים זרים במטרה להביא לפיטורי המנהלת ולמרות שהנער הושעה ליום אחד בניגוד לחוזר מנכ"ל, אולם התנהגותו של האב הובילה למחול שדים שמנע חזרתו לספסל הלימודים.
"לא היה בסיס להתנהגות זו וככל שהושעה בפועל הנער למספר ימים נוסף, היה זה באשמת אביו. אמנם האב פעל ממניעים טובים לכאורה, בניסיון לברר את האמת ולגבות את בנו, אולם כל התנהלותו הייתה כוחנית ומתלהמת, אשר מנעה בירור חינוכי של העניין, אשר היה מצוי בסמכות המוסד החינוכי. מעבר לכך, לא נגרם נזק בר פיצוי וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה", נכתב בפסק הדין.
_____________________________________________________
