שופטת בית משפט לענייני משפחה בת"א, ורד שביט-פינקלשטיין, קיבלה בקשה תביעת אישה נגד בן זוגה, לביטול הסכם שלום בית ומזונות קטינים שאושר וקיבל תוקף של פסק דין זאת בעילות עושק, טעות והטעיה. השופטת גם הורתה לבן זוגה לשלם לה הוצאות בסך 50 אלף שקלים. "הגבר השליט אורח חיים רווי אלימות, ביזוי, השפלה ופחד בתכיפות גבוהה ודי בכך בכדי להסביר את חתימתה של התובעת על ההסכם המקפח", כתבה השופטת בהחלטתה.
התובעת והנתבע נישאו לפני 23 שנים והתגרשו לאחר 19 שנות נישואין. במהלך נישואיהם נולדו לצדדים שמונה ילדים משותפים. עקב משבר ביחסים בין הצדדים, הגישה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה, תביעות לאיזון משאבים ולמשמורת על הקטינים.
במסגרת תביעות אלו פירטה התובעת בקצרה את נסיבות המשבר בין הצדדים אשר החל לדבריה כחמש שנים לפני הגשת התביעה, בעת הריונה השמיני. לטענת התובעת, החל מאותה עת החל יחסו של הנתבע להתדרדר כלפיה באופן קיצוני ולא אחת שמעה ממנו כי ברצונו לחפש שידוך חדש.
כן התגלה לתובעת כי הנתבע מסתובב במקומות בילוי שונים, מסעדים פאבים וכו' וכי הוא מבלה את זמנו בבטלה בחיפוש אחר נשים ובילוים במקום להגיע לבית המשפחה. לטענת התובעת, הנתבע החל להגיע לבית הצדדים מתי שחפץ בלי ליתן הודעה על כך לתובעת וגם כשעזב לא היה מודיע מתי הוא ישוב. לדברי התובעת, בעת שהנתבע הגיע לביקור בבית התפרצה על הנתבע והטיחה בפניו האשמות על נטישתו אותה והנתבע אף הודיע לה כי הוא מעוניין להתגרש ולפעול כנגדה באופן משפטי. בנסיבות אלו, הגישה התובעת תביעותיה לבית המשפט על מנת לדאוג לזכויותיה הרכושיות וכן לקביעת המשמורת על ילדי הצדדים.
השניים הגיעו לבסוף להסכם, במסגרתו הסכימו הצדדים כי בכוונתם לשוב ליחסי שלום בית ביניהם ואף הצהירו כי הם נעזרים ברבנים על מנת לבנות את שלום הבית שלהם כמקובל במגזר הדתי. כן ציינו כי בכל מחלוקת שביניהם יפנו לרב נ' שיעזור להם לפתור את המחלוקת בדרכי שלום. עוד הוסכם כי במידה ושלום הבית לא יצלח, אזי כל אחד מהצדדים יהיה רשאי למסור הודעת פירוד בכתב לצד השני.
כעת המחלוקת המרכזית בין הצדדים היתה בסוגיית ביטול הסכם שלום הבית לחילופין גירושין. לטענת התובעת, יש להורות על ביטול הסכם שלום הבית לחילופין גירושין מחמת פגמים ברצון וטענה כי במהלך השנים סבלו התובעת וילדיה מאלימות מתמשכת מצד הנתבע שהגיעה לכדי התעללות של ממש. האלימות הופנתה הן כלפי התובעת והן כלפי חלק מהילדים וכללה אלימות מילולית, נפשית וכלכלית. לדברי התובעת, היא נשאבה לתוך מערכת זוגית הרסנית ורוב הזמן היתה שרויה במצב של תשישות קשה עקב הטיפול במשק הבית ובשמונה ילדים ללא עזרה ועקב תלות רגשית שפיתחה בתובע.
התובעת, כך על פי תביעתה, היתה קורבן למעשיו האלימים החוזרים ונשנים של הנתבע, עד שהפכה לצל של עצמה, חסרת אישיות ויכולת התנגדות אל מול הנתבע. רק בסמוך להגשת כתב התביעה, הבינה התובעת תוך שהיא נתמכת במשפחתה את משמעות ההסכם והיקף הוויתורים שעשתה.
הוא גם דאג, כך נטען, כי התובעת תהא מבודדת לחלוטין מבחינה חברתית ומנותקת ממשפחתה הקרובה, מהוריה ומאחותה ואף הסית את התובעת נגד בני משפחתה תוך טענה כי הם אינם רוצים בטובתה. כן הנתבע העלה בפני התובעת חשדות רבים כי היא בוגדת בו, דרש לדעת היכן נמצאת בכל רגע נתון, נהג להחרים את הטלפון שלה ולבדוק את השיחות שעשתה, לבדוק את התיק שלה ואף לבדוק אם יש לה פתקים בתיק ומה כתוב בהם בכדי לוודא שלא יצרה קשר עם אף אחד.
לטענתה, היא חתמה על ההסכם תחת כפייה ולחץ, תוך איומים ומסע לחצים, שעה שהנתבע עשק וניצל את מצוקתה של התובעת שהיתה שרויה במצב נפשי קשה לנוכח התנהגותו כלפיה. "הנתבע", כך תיארה בתביעתה, "הפעיל עליה לחץ באמצעות רבנים ואיים עליה כי אם לא תחתום על ההסכם, אזי יש בכך כדי להעיד שהיא אינה רוצה שלום בית אמיתי ועל כן ביתם יימכר בהליך של כינוס נכסים, ביתה יקרוס ולא יהיה סיכוי לאחות את השברים".
מנגד, לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה מכל וכל, מאחר ומדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין ועל כן היה על התובעת לפנות לערכאת הערעור בכדי לבטל את פסק הדין ומשלא עשתה כן, יש לדחות את התביעה.
בית המשפט, כך לגרסת הגבר, הסביר היטב לצדדים את משמעות ההסכם ואף שאל שאלות באופן אקטיבי לרבות לגבי ההיבט הכלכלי ואף שאל אם התובעת מעוניינת לשוב לביהמ"ש בעוד מספר ימים והתובעת סירבה, ודי בכך בכדי לדחות את התביעה. הנתבע מכחיש את כל הטענות הנוגעות לאלימות מצדו ולדבריו המדובר במזימה שרקמו הוריה של התובעת והתובעת בעצמה כחלק מהמאבק שלהם לביטול ההסכם. מעבר לכך, גם התובעת נהגה באלימות פיזית כלפי הנתבע והכל אל מול הילדים.
השופטת שקיבלה את בקשת האשה לביטול ההסכם לשלום בית ציינה כי נגד הנתבע התקיים הליך פלילי שעסק באלימות בתוך המשפחה והוא הורשע במעשי אלימות קשים כלפי ארבע בנותיו.
"מאחר ורמת ההוכחה במשפט פלילי הינה מעל 90%", כתבה השופטת בהחלטתה, "הרי שיש בכך ראייה משמעותית גם בנוגע למצבה הנפשי של התובעת בטרם החתימה על ההסכם ובנוגע לאווירה ששררה בבית. ממצאי הכרעת הדין הינם כי הנתבע הינו אדם אלים שהורשע בעבירת התעללות מתמשכת לרבות תקיפה בנסיבות מחמירות בארבע בנות הצדדים והפך את חיי המשפחה לגיהינום של ממש. מאחר והנתבע הכחיש בהליך דנן את טענות האלימות כלפי בני משפחתו, הרי שהכרעת הדין קובעת חד משמעית כי הנתבע השליט אורח חיים רווי אלימות, ביזוי, השפלה ופחד בתכיפות גבוהה ודי בכך בכדי להסביר את חתימתה של התובעת על ההסכם המקפח".
השופטת פינקלשטיין הוסיפה: "אומנם הכרעת הדין עוסקת בהתעללות ותקיפה של בנות הצדדים ולא בתקיפה כלפי התובעת עצמה, אולם לא ניתן לעשות הפרדה כשברור שכל אם שרואה התעללות בילדיה כאילו חוותה אותה בעצמה וזאת בנוסף לכך שהתובעת עצמה היתה אישה מוכה ומושפלת. לדברי התובעת, הלחץ והאימה שהטיל עליה הנתבע והיותה מותשת כתוצאה מהמצב בבית הוא זה שהביא אותה לחתימה על ההסכם וזאת מתוך תקווה שיהיה שקט ורוגע בבית אם תענה לרצונותיו".
___________________________________________
