שופטת בית משפט המחוזי בת"א, אסתר נחליאלי חיאט, אישרה לנהל תובענה ייצוגית בשאלה מיהו אופטומטריסט מוסמך כדין, נגד אופטיקה הלפרין שמעסיקה ברשת חנויותיה עובדים שמוצגים כאופטומטריסטים המורשים לערוך בדיקות ראייה ולהתאים משקפיים ומרשמים, למרות שאין הם מורשים על פי חוק לערוך את הבדיקות הללו, ואין להם רישיון של משרד הבריאות.
- בקשה לייצוגית נגד מכון התקנים: גובה מיליוני שקלים מיבואנים שלא כדין
- בקשה לייצוגית: אתר המשרדיה גובה ביתר ולא מספק מידע מלא לציבור
- ניצחון בייצוגית: חברות הביטוח יפצו על אי תשלום ריביות
הרקע לבקשה, הוא בדיקת ראייה שנערכה ללקוחה, באחת מחנויות הרשת של אופטיקה הלפרין בע"מ על ידי עובד של הלפרין, שהציג עצמו כמורשה לערוך בדיקת ראייה. המשקפיים שרכשה בחנות רשת הלפרין לפי המרשם שמצא בידר בבדיקה, לא התאימו לה ולא סייעו לה לראות, ולהפך, גרמו לה לטענתה לסחרחורת, כאבי ראש וחוסר שיווי משקל, ולפיכך שבה לחנות מספר פעמים, ושטחה בפני בידר את תלונותיה; בבדיקות חוזרות שנערכו למבקשת שונה המרשם, קרי, מספרי המשקפיים, והומלץ לה, על ידי עובדת אחרת של הלפרין להחליף את סוג העדשות ממולטי פוקאלי לרגילות, שבדיעבד הסתבר כי אף הן לא התאימו לה, משכך ביקשה לבטל את העסקה.
מבדיקה שערכה המבקשת, לאחר שפורסמה כתבה בנושא, הסתבר לה כי העובד שערך את בדיקת הראייה, והציג עצמו בפניה כאופטומטריסט, כלל אינו מחזיק ברישיון מטעם משרד הבריאות לעסוק באופטומטריה, לפי דרישות החוק. על פי תביעתה, הסתבר למבקשת כי הרשת מעסיקה בסניפיה השונים, עובדים הבודקים ראייה ומתאימים משקפיים ללקוחות, והם אינם בעלי רישיון לעסוק באופטומטריה וממילא אין להם רישיון לבצע בדיקות ראיה של לקוחות החנות – בדיקה שרשאי לבצע רק מי שהוא בעל רישיון מטעם משרד הבריאות.
כבר בפתח ההליך, ובטרם הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת האישור, הגיעו הצדדים להסדר פשרה ואותו ביקשו לאשר. לפי ההסדר, לא רק שנשללו לחלוטין כל טענות המבקשת אלא גם הודגשה כי העובד במעמדו כ'מתמחה' רשאי היה לעשות את בדיקות הראייה על פי חוק האופטומטריה המחריג את 'המתמחה' מהאיסור לעסוק באופטומטריה.
אולם, היועץ המשפטי לממשלה התנגד להסדר הפשרה ועמדתו הייתה כי יש לדחות את ההסדר שהובא לאישור בית המשפט כשהטעם העיקרי להתנגדותו, והוא למעשה הנושא העיקרי של הבקשה דנא, כי הסדר הפשרה "אינו מביא לתיקון הפרות הדין על ידי הלפרין".
לעמדת היועץ המשפטי, בהעדר אסדרה חוקית של 'התמחות' לפי חוק האופטומטריה, וכדבריו "נכון להיום, לא קיימת 'התמחות' המוכרת על ידי משרד הבריאות באופטומטריה, והתקנות שיסדירו את אופן ביצוע ההתמחות באופטומטריה מעולם לא הותקנו".
לפיכך, נטען, אין ממש בטענת אופטיקה הלפרין כי הוא מעסיק מתמחים שעליהם חל החריג בחוק שכן "משרד הבריאות לא נתן אישורו לאופטיקה הלפרין להעסיק 'מתמחים'".
לאחר התנגדות היועמ"ש, התקיים דיון נוסף ולאחריו הגישה אופטיקה הלפרין תשובה בה חזרה על אותן טענות, קרי, שלילת טענות המבקשת וכי "כל עובדיה של המשיבה העוסקים בבדיקות ראייה ובאופטומטריה הינם בעלי ידע, השכלה והכשרה באופטומטריה והם מועסקים על ידי המשיבה בהתאם להוראות הדין". עוד ציינה הרשת כי היא מעסיקה עובדים במעמד "מתמחים" בהתאם לחוק ולחריג לחוק האופטומטריה שאינו אוסר על מתמחה לערוך בדיקת עיניים.
לשיטת הרשת, בהתאם לחוק, כל עובדיה המבצעים בדיקות ראיה הם בעלי השכלה באופטומטריה אך אינם יכולים לקבל רישיון מטעם משרד הבריאות כי אחד התנאים לקבלת רישיון מחייב "סיום התמחות", ובהעדר תקנות המסדירות את ההתמחות, הרי שלדעת הלפרין, העסקת עובדים בעלי השכלה באופטומטריה, בעבודה מעשית כ"מתמחה" מתיישבת עם הוראות חוק האופטומטריה.
השופטת נחליאלי חייט שאישרה את ניהול ההליך בתביעה הייצוגית, קבעה כי העסקת העובדים הללו היא לפי "פרשנות פרטית" של מר הלפרין והוא מתייחס לעובדים הללו כאילו הוא מעסיק "מתמחים" הגם שאין תקנות המגדירות מהו מתמחה.
עוד הוסיפה השופטת כי הסיבה לכך שלא תוקנו כל תקנות מזה כ-30 שנה מאז נחקק החוק היא רק בגלל לחצים של כוחות כלכליים המעורבים בענף האופטיקה. "סטנדרט ההתנהגות המצופה מהמשיבה", כתבה השופטת בהחלטתה, "הוא להביא לידיעת הלקוח מיהו העורך לו בדיקת ראייה, ובוודאי מצופה ממנה לגלות לנבדק אם זה הבודק לו את הראייה אינו מורשה על פי דין, ויש לכבד את זכותו של הנבדק להחליט אם לאפשר את הבדיקה על ידי מי שאינו מורשה לבצע אותה".
"אני סבורה", כתבה עוד, "כי חובת הגילוי משתרעת גם לעצם השאלה אם הבודק אופטומטריסט, אפילו אם נקבל את עמדת המשיבה שהבודק הוא מתמחה, ולא כך אני קובעת, עדיין זכותו של הנבדק לדעת זאת מבעוד מועד ולהחליט אם מקובל עליו להיבדק על ידי 'מתמחה'".
על פי ההחלטה, אופטיקה הלפרין "נמנעה מלהציג ללקוחות את התמונה המלאה" אשר להסמכת עובדיה המבצעים בדיקות ראייה. בהתאם לסטנדרט הצרכני "ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי-גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם".
_________________________________________
