שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב, יעל אילני, חייבה שבעה נערים בתשלום פיצויים בסך 1.23 מיליון שקלים, כולל שכ"ט עו"ד, לנערה על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מעבירות מין קשות ומזעזעות שביצעו בה הנערים בהיותה כבת 12.5. השופטת אילני גם קבעה שאין לנכות מהפיצוי את תגמולי הביטוח הלאומי אותם קיבלה הנערה. "כל הנתבעים היו מעל גיל 12 בעת ביצוע המעשים ועל כן ניתן להטיל עליהם אחריות בנזיקין", כתבה השופטת בפסק הדין.
- 10 הדיברות לנפגעות תקיפה מינית ונפגעי עבירה
- פיצוי של כחצי מיליון שקל לצעירה חוסה שהוטרדה מינית בדרך לבית הספר
המדובר בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, במסגרתה תבעה הנערה פיצויים מאותם נערים שביצעו בה אותם והורשעו בהליך הפלילי. התובעת, סובלת מהפרעת קשב וריכוז קשה, מקשיים ברכישת מיומנויות למידה וכישורים חברתיים ולמדה בבית-ספר לחינוך מיוחד. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום שבהן הודו הנתבעים במסגרת עסקת טיעון, במועד כלשהו במהלך חופשת החנוכה, בעת שטרם מלאו לתובעת 13 שנים, היא פגשה את אחד הנערים באזור בני ברק. לאחר מספר מפגשים קצרים נוצר קשר בין השניים. התובעת ביקשה להיות ידידתו ומסרה לו את מספר הטלפון הנייד שלה ובהמשך גם את מספר הטלפון של אמה.
סמוך לאחר מכן ובהזדמנויות שונות סיפר הנער לחבריו כי התובעת היא "בחורה מפגרת שאפשר לנשק אותה" ושמדובר ב"ילדה שזורמת" ש"עושה את זה עם כולם". לאחר מכן החלו פניות מצד שאר הנתבעים אל חברם על מנת ש"יסדר" עבורם מפגשים עם התובעת.
במהלך התקופה נפגשו הנתבעים עם התובעת במקומות ציבוריים, חניונים ודירות, בעיר רמת גן. במהלך המפגשים האמורים בעלו הנתבעים את התובעת, בפומבי, בזה אחר זה, כל אחד לחוד ובצוותא וביצעו בה מעשי סדום ומעשים מגונים. הנתבעים, כל אחד בחלקו, ביצעו את המעשים כשהם מודעים לכך שהתובעת הינה קטינה מתחת לגיל 14, ושלא בהסכמתה החופשית, כאשר היא נתפסת על ידם כ"לא בסדר בראש". מספר נתבעים צילמו והסריטו את התובעת וחלק מהמעשים שנעשו בה והפיצו את הסרטון והתמונות לאחרים, תוך פגיעה קשה בפרטיותה.
השופטת אילני חילקה את הנתבעים לשתי קבוצות כאשר חמישה מהם ישלמו לנערה 16 אחוזים מסכום הפיצוי ושניים נוספים ישלמו לה 10 אחוזים מסכום הפיצוי. השופטת כללה את החבר שהכיר לה אותם בקבוצה הראשונה אף שהמעשים שביצע בפועל היו מהפחות חמורים, זאת משום שהיה הראשון בחוליה, זה שניצל את רצונה של התובעת בקרבתו ו"סרסר" בה לנתבעים האחרים והנזק שנגרם לתובעת בעקבות בגידתו בה ובאמונה.
השופטת גם דחתה את טענתם של הנערים כי יש להטיל על אמה של התובעת אשם תורם לנזקיה. לטענתם, מעדות האֵם ומראיות נוספות עולה כי האֵם שגידלה את התובעת לבדה נעדרה שעות ארוכות מן הבית לצרכי עבודתה, וכתוצאה מכך נותרה התובעת לבדה שעות ארוכות מה שהוביל ליציאתה מהבית בחיפוש אחר חברה. וכך, עקב מצבה המיוחד ובהיותה ללא השגחה מספקת, נוצר המצע לאירועי התקיפה.
השופטת אילני לא קיבלה גם את טענת הנתבעים כי בפסיקת הפיצויים יש להתחשב בגילם הצעיר בעת ביצוע העבירות, בחרטה שהביעו, או במצבם הכלכלי והאישי הקשים לרבות בעקבות העונשים שנגזרו עליהם, בפסיקת הפיצוי לתובעת.
"כל הנתבעים היו מעל גיל 12 בעת ביצוע המעשים ועל כן ניתן להטיל עליהם אחריות בנזיקין. אשר למצבם האישי והכלכלי, אין בהם כדי להשפיע כך או אחרת על גובה הפיצויים שיש לפסוק לתובעת כתרופה לנזקים שנגרמו לה", כתבה השופטת בהחלטתה.
_______________________________________________
