שופטת בית משפט השלום בטבריה, אפרת הלר, דחתה תביעת עורך דין שטען כי לא קיבל את שכר הטרחה שמגיע לו עבור שירותים משפטיים שהעניק למועצה מקומית בגליל.
ורך הדין טען כי חלק מההסכם היה גם קיזוז חוב ארנונה שהטילה עליו המועצה, עמדה שנדחתה אף היא על ידי השופטת הלר.
על פי התביעה, לפני מספר שנים, הוזמן עורך דין לפגישה במועצה, שנערכה בנוכחות ראש המועצה הקודם, גזבר המועצה, מנכ"ל המועצה והחשב המלווה של המועצה.
במהלך הפגישה הוצע לתובע לייצג את המועצה בתיקים פרטניים כעורך דין חיצוני, והובהר לו שהמועצה תבצע את ההליכים הפנימיים על מנת להבטיח את תשלום שכר טרחתו שייקבע על ידי ראש המועצה והחשב המלווה.
בהתאם לייפוי כוח שהעבירה לו המועצה שמסמיכים אותו לייצגה, התובע ייצג את המועצה בשישה תיקים.
עניין תשלום שכר הטרחה הוסדר עם ראש המועצה ובהתאם לכך התובע שלח למועצה דרישות לתשלום סך של 105 אלף שקלים בעבור הטיפול באותם תיקים.
התובע גם טען שהובטח לו על ידי הממונים במועצה לקזז מהסכום הנ"ל, סך של 60 אלף שקלים, בגין חובות ארנונה שהוא חייב למועצה ולשלם לו את היתרה.
מנגד, לטענת המועצה היא לא אישרה את דרישות התשלום של התובע ואינה חייבת לו מאומה.
המועצה טענה שלא הזמינה את שירותיו של התובע בעבודה המשפטית המתוארת בכתב התביעה, לא ייפתה את כוחו ולא חתמה עימו על הסכם שכר טרחה.
ראש המועצה הקודם הזמין על דעת עצמו את שירותיו של התובע, ללא כל צורך בכך וזאת בשל אי שביעות רצונו מהייעוץ המשפטי שניתן לו על ידי יועצה המשפטי של המועצה.
עוד לפי עמדת המועצה, העבודות המשפטיות של המועצה מבוצעות על ידי היועץ המשפטי שלה וחל איסור על העברת עבודה משפטית לעורך דין חיצוני, בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים מספר 5/2009, שם נקבע כי אין למסור עבדוה לעורך דין חיצוני כאשר טיב עבודה זו בעבודת היועמ"ש.
עוד נקבע בחוזר הנ"ל שהעברה פרטנית של תיקים היא בגדר חריג וזאת בכפוף להחלטת ועדה מקצועית המורכבת ממנכ"ל, גזבר ויועץ משפטי, מה שלא התקיים במקרה הנדון.
במועצה הדגישו כי הזמנת שירותיו של התובע על ידי ראש המועצה הקודם ללא חתימת ההזמנה על ידי כל מורשי החתימה מטעם המועצה, מנוגדת להוראות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות וסעיף 203 לפקודת העיריות, לפיהם חוזה או התחייבות לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליה בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה והגזבר שלה ומאחר ולמועצה נתמנה חשב מלווה, כל התחייבות או הזמנה או חוזה מטעם המועצה היו אמורים להיות חתומים בנוסף למורשי החתימות מטעם המועצה, בחתימתו של החשב המלווה של המועצה.
לעניין טענת הקיזוז, טענה המועצה שזכות התובע לשכר טרחה לא התגבשה ולא אושרה, ומכאן לא ניתן לקזז תשלומי ארנונה כלשהם, היות ומדובר בחוב מס שלא ניתן לקיזוז.
השופטת הלר דחתה את התביעה וקבע כי התובע לא הצליח להרים את הנטל לפיו המועצה אכן נטלה על עצמה את ההתחייבות לשלם לו בגין עבודתו. "במקרה הנוכחי", כתבה השופטת בהחלטתה, "לא הובאה שום ראיה על קיומו של הסכם כלשהו בכתב שנכרת בין המועצה לבין התובע והמתייחס לעבודות נשוא התביעה. אין גם כל ראיה לקיומה של התחייבות כלשהי מצד מי מטעם המועצה אשר אושרה על ידי ראש המועצה, הגזבר והחשב המלווה, כנדרש".
השופטת הוסיפה: "אני סבורה כי אין לתובע, שלא קיבל שכרו מהמועצה בגין טיפול בתיקים, אלא להלין על עצמו, במיוחד ועסקינן בעורך דין שעל פי עדותו ייצג בעבר רשויות מקומיות אחרות והוא מודע להוראות החוק הרלוונטיות, המורות כיצד יש לערוך התקשרות בין רשות מקומית לנותן שירות חיצוני, לרבות החתימות הדרושות של בעלי התפקיד ברשות המקומית".
