לבית משפט השלום בראשון לציון הוגשה תביעת לשון הרע על ידי חברת הכנסת אסנת מארק, בסך כ-70 אלף שקלים, נגד העיתונאי רון קופמן, ג'רוזלם פוסט בע"מ והעורך הראשי של האתר מעריב אונליין, זאת בשל כתבה שפורסמה עליה באתר מעריב. "הפרסום השקרי", כך לפי תביעתה, "תורם ליצירת שיח משולהב ומתלהט כלפי התובעת וכלפי הציבור התומך בה, באופן בלתי אחראי העלול להביא לאלימות כלפיהם".
על פי התביעה, בכתבה שהופיעה באתר מעריב נכתב: "אסנת מארק, סוג של מחוננת אבל בעיקר חמצן קולני, זועקת ברשתות לפעילי ימין שיגיעו לרחובות כדי להתעמת עם השמאל. אולי חסר לה קצת דם על מסכי הטלוויזיה והמחשבים. היא רוצה, אולי, לראות את מתעדת ההפגנות, אור-לי ברלב, משדרת בפייסוש קצת פעולות החייאה בקורבן, או יותר, כדי להמשיך לצרוח שזאת אנרכיה".
לטענת מארק, בכתבה של קופמן במסגרתה נכתבו המילים דלעיל, מיוחס לה אמירות שמעולם לא אמרה. הכל על בסיס הקלטה כוזבת המסתובבת ברחבי המרשתת שבה נשמעות אמירות דומות בקולה של אישה, שאינה התובעת, ברם מוצגת כך ע״י גורמים שונים המבקשים את רעתה.
"למען הסר ספק", נכתב בתביעה, "מעולם לא קראה התובעת לפעילי ימין ״להגיע לרחובות״ להתעמת עם פעילי שמאל. הדברים המיוחסים לתובעת על ידי קופמן במסגרת הכתבה הם קשים וחמורים ועולים כדי עלילת דם כנגדה, משל מבקשת התובעת לשלהב את הרוחות ולהסלים את האלימות, הקשה בין כה וכה, ברחובות".
על פי תביעתה, הנתבעים לא פעלו בהתאם לסטנדרט העיתונאי הבסיסי ביותר ולא פנו אליה לצורך בירור או תגובה. "פנייה", כך נכתב, "שהייתה מעלה בנקל כי מדובר בכזב".
ח"כ מארק מוסיפה בתביעתה: "עוד ראוי לציין את האמירה המיזוגנית 'חמצן קולני' המתייחסת אל התובעת, אמירה מבחילה וחסרת סגנון, שאף היא מצטרפת ליתר רכיבי הפרסום על-מנת לפגוע בתובעת באורח בלתי ראוי ובלתי הגון".
בתביעה מצוין כי האתר הוא בעל תפוצה רחבה למדי. לכתבה עצמה עלו 34 תגובות, מה שמעיד על מידת החשיפה שלה, שהיא, כידוע, עשרות מונים יותר ממספר התגובות. "הפרסום", נכתב, "גרם לתובעת לנזק מוניטין אובייקטיבי. כחברת כנסת, שמה הטוב של התובעת נושא משמעות יתרה במסגרת תפקידה כחברת כנסת, נבחרת ציבור, הנסמכת על אמון הציבור ותלויה בו על- מנת להוציא לפועל את תפיסת העולם הפוליטית שלה ושל מפלגתה".
לטענת מארק נגרמו לה גם נזקים סובייקטיביים בדמות מפח ועוגמת נפש, השפלה ותסכול נוכח הפרסום השקרי. "גרוע מכל אלו", היא מסכמת, "הפרסום השקרי תורם ליצירת שיח משולהב ומתלהט כלפי התובעת וכלפי הציבור התומך בה, באופן בלתי אחראי העלול להביא לאלימות כלפיהם".
